דיווחים

כמעט שמונים ימים שמאהר אח'רס, בן 49 ואב לשישה מאזור ג'נין שובת רעב במחאה על צו המעצר המנהלי שהוצא נגדו בתחילת אוגוסט עד ל-26.11.20. כעת הוא נמצא על סף מוות אך שופטי בג"ץ מתחמקים מהכרעה ומאחריות, וכמו במקרים קודמים, משתפים פעולה עם התנהלותה המזוויעה של המדינה, המסרבת לשחררו. האחריות על שיתרחש מוטלת על כל אלה שיכלו למנוע את המשך ההתדרדרות במצבו של אח'רס, וחלילה את מותו. בכוחם עדיין למנוע זאת.

בסוף אוגוסט שוב פשוט עשרות חיילים על בית משפחת אבו השהש המורחבת באישון לילה, תקפו כמה מבני המשפחה, הכו קשות את איאד אבו השהש, בן 45 ואב לארבעה, העלו אותו על אלונקה ולקחו אותו מהמקום. לבני משפחתו נודע כי נדבק בקורונה במתקן של השב"כ והועבר לבידוד ולאחר מכן נעצר מנהלית לארבעה חודשים. כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים, כשהם מעירים את כל בני הבית, בהם ילדים, הפכו כבר מזמן לחלק משגרת הכיבוש האלימה. זוהי רק דוגמא נוספת לאופן שבו מנצל הצבא את כוחו.

מאז 2015 אין כמעט חודש בו ישראל לא מחזיקה קטינים פלסטינים במעצר מנהלי. בסוף דצמבר 2019 הוחזקו ארבעה קטינים במעצר כזה. מערכת המשפט הצבאית מפרה בדרך קבע את זכויותיהם של קטינים פלסטינים הנעצרים על-ידי הצבא והם מוצאים עצמם מתמודדים עמה לגמרי לבדם, מבלי שאיש יסביר להם מהן זכויותיהם ומה עתיד לקרות להם. כל זאת, תוך יצירת מראית עין של הגנה על זכויותיהם. במעצר מנהלי נוסף על כל אלה חוסר הוודאות באשר למועד השחרור. תחקירני בצלם גבו עדויות משלושה קטינים, ששנים מהם מוחזקים כיום במעצר מנהלי והשלישי שוחרר בתחילת ינואר השנה.

ישראל משתמשת בשני סוגי הליכים לכליאת פלסטינים תושבי הגדה המערבית: הפלילי והמנהלי. לכאורה מדובר בשני הליכים שונים לחלוטין, ואולם ההבדלים ביניהם דקים יותר משנדמה שכן בשניהם לא מתקיים הליך משפטי אמיתי. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שבהליך הפלילי מועד השחרור ידוע מרגע גזר הדין ואילו בהליך המנהלי ניתן להאריך את הצו שוב ושוב. אולם, בחמישה מקרים מהשנתיים האחרונות שתחקר בצלם ביטל הצבא אפילו הבדל זה והעביר אסירים, ביום האחרון של ריצוי עונשם, למעצר מנהלי.

מאות פלסטינים מוחזקים בבתי כלא ישראליים – בישראל ובגדה – מבלי שהואשמו בביצוע עבירה כלשהי, מבלי שהוצגו להם הראיות הקיימות נגדם לכאורה, ומבלי שידעו מתי הם משתחררים. ישראל קוראת לזה "מעצר מנהלי". זוהי אינה תופעה חדשה: מזה עשרות שנים שישראל מחזיקה כך מאות עצורים בכל זמן נתון. הסמכות להורות על מעצר מנהלי היא סמכות קיצונית וגורפת. לכאורה, צווי המעצר נבחנים על-ידי בתי המשפט הצבאיים ועל-ידי בית המשפט העליון. ואולם בתי משפט אלה מספקים רק מראית עין של ביקורת שיפוטית והם מאשרים מעצרים אלה כעניין שבשגרה.

לאחרונה הגיעה ישראל להסכמים עם שלושה פלסטינים ששבתו רעב בשל מעצרם המנהלי. השופטים, האמורים לשמש כגוף מבקר על הליך זה, הנעשה ללא משפט ואינו מוגבל בזמן, משמשים למעשה חותמת גומי. במציאות זו, הדרך היחידה שנותרה לעצירים מנהליים כדי לזכות בחירותם, להתמודד עם חוסר הצדק שבמעצרם ולמנוע את הארכתו החוזרת ונשנית, היא פגיעה בגופם עד סיכון חייהם באמצעות שביתת רעב. העובדה שישראל ממשיכה להחזיק את שובתי הרעב במעצר גם כשהם מאושפזים בבתי החולים על סף מוות, מעידה בבירור על מופרכות הטענה כי המעצר המנהלי נועד למנוע סכנה הנשקפת מהם. על ישראל לחדול לאלתר משימוש במעצרים מנהליים.

ב-13.6.16 סיים בילאל כאיד לרצות עונש מאסר של 14 וחצי שנים שגזר עליו בית המשפט הצבאי. בעוד בני משפחתו ממתינים לשובו נמסר להם כי הוא לא ישוחרר אלא יועבר למעצר מנהלי, למשך חצי שנה. מעצר מנהלי מתבסס על "ראיות" חסויות שהעציר אינו יודע מהן ואינו יכול להפריכן והוא אינו מוגבל בזמן. מזה שנים ארוכות ישראל משתמשת באמצעי דרקוני זה באופן גורף, אולם גם במציאות קשה זו, מעצר מנהלי של אדם שבדיוק סיים לרצות עונש מאסר ממושך הוא צעד יוצא דופן בחומרתו. השופטים הצבאיים – שהם חלק בלתי נפרד ממנגנון הכיבוש – אישרו גם במקרה זה את צו המעצר.

החל מאוקטובר 2015 שבה ישראל להחזיק קטינים פלסטינים במעצר מנהלי, לאחר שנמנעה מכך מאז דצמבר 2011. בסוף חודש אפריל הוחזקו במעצר מנהלי 13 קטינים, המספר הגבוה ביותר מאז אוגוסט 2008. מעצר מנהלי הוא מעצר ללא משפט שבמסגרתו אין לעצור אפשרות להגן על עצמו או אפילו לדעת מהן החשדות נגדו. העצירים גם אינם יכולים לדעת מתי יצאו לחופשי. חידוש השימוש בכלי המעצר המנהלי לקטינים והעלייה במספרם בחודשים האחרונים, כמו גם העלייה המתמשכת במספרם הכולל של האנשים שמחזיקה ישראל במעצר מנהלי, מהווים שימוש פוגעני אף יותר מבעבר באמצעי דרקוני זה.

בשלושת החודשים האחרונים של 2015 חלה, לפי נתוני השב"ס, עלייה ניכרת במספר הפלסטינים שישראל מחזיקה במתקני כליאה. מספרי העצירים המנהליים והקטינים והנשים הכלואים הם הגבוהים ביותר מזה שנים. בסוף דצמבר 2015 הוחזקו במתקני כליאה של השב"ס 6,066 פלסטינים שהוגדרו על-ידי ישראל ככלואים "ביטחוניים", המספר הגבוה ביותר מאז סוף יולי 2010. מספר זה כולל 584 עצירים מנהליים - המספר הגבוה ביותר מאז ספטמבר 2008, 422 קטינים - המספר הגבוה ביותר מאז אוגוסט 2008 לפחות - ו-44 נשים - המספר הגבוה ביותר מאז ספטמבר 2009.

במכתב ששלח היום לראש הממשלה מותח חגי אלעד ביקורת על פסיקתם של שופטי בג״ץ שסירבו לבקשתו של אל-קיק לעבור לבית חולים ברמאללה, בטענה שאם מערכת הביטחון תבקש לעצרו שוב בעתיד, הדבר יהיה כרוך בסיכון חייהם של חיילים. לדברי אלעד "עמדה זו מבטאת שפל חדש של יחס אינסטרומנטלי לבני אדם" והעובדה שבית המשפט קיבל טענה זו מעידה יותר על השופטים, מאשר על סבירותה.