דיווחים

במהדורות החדשות דנים ב"תכנית הסיפוח" וב"חוק ההסדרה" – אך ישראל עסוקה, כמו בעשרות השנים האחרונות, בקביעת עובדות בשטח. כן סיפוח או לא סיפוח – כלי ההרס פועלים בשטח כבר שנים וישראל לא מפסיקה לנסות לגרש מבתיהם פלסטינים שאת אדמתם היא חומדת. היא עושה את זה תוך הפגנת אדישות מוחלטת לפגיעה הקשה ברכושם, בפרנסתם, בתשתיות המים והחשמל שהקימו בעצמם וביכולתם לתכנן את חייהם. לפעמים מדובר בקשישים, לפעמים בהורים לילדים, ובדרך כלל יש להם אדמות. הדבר היחיד שאין להם, וישראל דואגת שלעולם לא יהיה להם, הוא היתרי בנייה.

בחודש שעבר הגבירה ישראל את קצב הריסת הבתים בגדה המערבית: 151 פלסטינים איבדו את ביתם, בהם 84 קטינים. זאת, על אף הסכנה הברורה הגלומה באובדן קורת גג בימים אלה, בהם מגיפת הקורונה ממשיכה להתפשט ברחבי הגדה המערבית.

בימים שבהם העולם כולו מתמודד עם משבר בריאות חסר תקדים ומשתק, הצבא הישראלי מקדיש זמן ומשאבים להתעמרות בקהילות הפגיעות ביותר, שישראל מנסה לגרש ממקום מושבן מזה עשורים. התנכלות להתארגנות קהילתית, שנועדה לספק טיפול רפואי ראשוני לחולים, אינה רק מופע אכזרי במיוחד של שגרת ההתעמרות בקהילות אלה אלא גם הפרה של כללי התנהגות הומניים והומניטריים בסיסיים בשעת חירום. מן הראוי שבצבא ובממשלת ישראל יפנימו שבניגוד להם מגפות אינן מבחינות בין בני אדם על בסיס לאומי, דתי או אתני, ושגם בימים אלה – ודווקא בהם ובעיקר בהם – על ישראל מוטלת האחריות לבריאותם ושלומם של חמשת מיליון הפלסטינים שחיים תחת שליטתה.

הבוקר, יום שני, 22.7.19, החלו הרשויות הישראליות להרוס מבנים בשכונת ואדי אל-חומוס, השלוחה המזרחית של צור באהר במזרח ירושלים. זאת לאחר שבג"ץ דחה את עתירת התושבים וקבע כי אין כל מניעה חוקית להריסתם. סך הכל מתכוונת ישראל להרוס 13 מבנים, בהם לפחות 44 דירות, רובן הגדול בשלבי בנייה שונים. במבנים גרו עד הבוקר שתי משפחות המונות 17 בני אדם, מתוכם 11 קטינים וחלקם נבנו בשטחי A, עם היתרי בניה שהנפיקה עבורם הרשות הפלסטינית, המחזיקה בסמכויות התכנון בשטחים אלה. שכונת ואדי אל-חומוס שוכנת מחוץ לגבולה המוניציפלי של ירושלים ומהווה את העתודה הקרקעית העיקרית לפיתוח צור באהר. לפי הערכת ועד צור באהר גרים כיום בשכונה זו כ-6,000 איש –כרבע מאוכלוסיית צור באהר כולה.

הדו"ח מראה כיצד שופטי בית המשפט העליון הכשירו את מערכת התכנון בגדה המערבית ובכך אפשרו לישראל להמשיך וליישם מדיניות בלתי חוקית. שוב ושוב התעלמו השופטים בהחלטותיהם מהעובדה שמערכת התכנון מטילה איסור כמעט מוחלט על בנייה פלסטינית במטרה לאפשר השתלטות ישראלית על כמה שיותר שטחים פלסטינים. הדו"ח, "צדק לכאורה: אחריותם של שופטי בג"ץ להריסת בתי פלסטינים ולנישולם", מתבסס על מחקר מקיף של מאות תיקים, פסקי דין והחלטות בג"ץ שעניינם הריסת בתיהם של פלסטינים בגדה – שבאף אחד מהם השופטים לא קיבלו את טענות העותרים הפלסטינים.

בעקבות פסק הדין של בג"ץ, המתיר למדינה לממש בתוך שבוע את תוכניתה להרוס את קהילת ח'אן אל-אחמר, פנה אתמול מנכ"ל בצלם במכתב דחוף לשרת החוץ של האיחוד האירופי, בו הוא מתריע כי ישראל רומסת את הערכים המשותפים שבבסיס יחסיה עם האיחוד

השופטים עמית, מלצר וברון תיארו בפסק הדין עולם דמיוני ובו מערכת תכנון שיוויונית, בה לוקחים בחשבון את צרכיהם של הפלסטינים כאילו מעולם לא היה כיבוש. המציאות הפוכה: פלסטינים לא יכולים לבנות כחוק והם מנותקים ממנגנוני קבלת ההחלטות המכריעים כיצד יראו חייהם, ואילו מערכות התכנון מיועדות אך ורק לרווחתם של המתנחלים. פסק הדין מעיד פעם נוספת כי הנכבש לא יכול לחפש צדק בבית המשפט של הכובש. לו יבוצע פשע המלחמה של הריסת קהילת ח'אן אל-אחמר גם שופטי בג"ץ ישאו באחריות לביצועו.

ב-17.6.18 ייכנס לתוקף צו צבאי חדש, המבטל לחלוטין את האפשרות של פלסטינים לערער על צווי הריסה שהוציא המנהל האזרחי למבנים חדשים. מהותית, זהו רק נדבך נוסף במדיניות התכנון והבנייה של ישראל, שנועדה בעיקר למנוע פיתוח פלסטיני ולנשל את הפלסטינים מאדמותיהם כדי לנצלן לצרכיה. משמעותו העיקרית של הצו היא ביטול מראית העין של ביקורת שיפוטית על צווי ההריסה ועל מדיניות זו. נכונותה של ישראל לוותר על מראית העין מעידה על שאיפתה להאיץ את קצב הנישול ועל ביטחונה כי לא תאלץ לשאת בתוצאות משמעותיות של הפרת החוק – לא במישור המקומי ולא במישור הבינלאומי.

ביום רביעי ה-7.2.18, בסביבות השעה עשר בבוקר, הגיעו פקחי עריית ירושלים לשכונת ואדי יאסול בסילוואן כשהם מלווים בכוח משמר הגבול ובדחפור. הכוחות הרסו את ביתה של משפחה המונה 6 נפשות, בהן 4 קטינים.

מזה שנים, מיישמת ישראל מדיניות המכוונת נגד קהילות פלסטיניות בגדה, שנועדה לגרום לתושביהן לעזוב את בתיהן ולהביא לסילוק הקהילות. מדיניות זו מיושמת טקטית תוך ניסיון להימנע ממראות בוטים של חיילים המעלים פלסטינים בכוח על משאיות. במקום זאת, משקיעה ישראל מאמצים בהפיכת חייהם של תושבי הקהילות לבלתי נסבלים כדי לגרום להם לעזוב את בתיהם, לכאורה מרצונם. מדיניות זו נעה על הטווח שבין מניעת פיתוח והתעמרות ועד לכוונה מפורשת לגרש קהילות שלמות. כל זאת במטרה למזער את הנוכחות הפלסטינית בשטח כדי שתוכל להשתמש בו לצרכיה שלה, כולל לצורך הרחבת ההתנחלויות. להלן סקירת מצבן של מספר קהילות שישראל הכריזה מפורשות על כוונתה לגרשן.