דיווחים

ב-13.5.20, במהלך כניסה של הצבא למחנה הפליטים אל-פוואר, ירה צלף ממרחק של כמאה מטרים בראשו של זייד קייסיה, בן 17, והרג אותו, בעת שעמד על גג ביתו. קייסיה לא סיכן את חייו של איש כשנהרג והיה הרחק ממקום העימותים עם הצבא. דובר צה"ל הודיע כי נפתחה חקירת מצ"ח, אולם מטרתן של חקירות אלו אינה הגעה לחקר האמת, והן רק חלק ממנגנון הטיוח של הפרקליטות הצבאית. מדיניות זו מאפשרת לירי הקטלני, הבלתי חוקי והבלתי מוסרי בפלסטינים להימשך ללא הפרעה, שהרי ממילא איש לא נדרש לתת את הדין – לא החיילים, לא מפקדיהם, לא אלה שניסחו את ההוראות ולא אלה המטייחים את המעשים

מתחקיר בצלם עולה כי בשבועות האחרונים חיילים יורים שוב שוב ירי מכוון במכלי מים על גגות בתי הכפר קדום ומנקבים אותם, במהלך ההפגנות השבועיות נגד סגירת היציאה המזרחית מהכפר. מתחילת אפריל פגעו חיילים בלפחות 24 מכלי מים על גגות בתים, בחלקם כמה פעמים. ירי זה הוא התעמרות לשמה ומהווה ענישה קולקטיבית על מאבק התושבים למען פתיחת הכביש. בימים אלו של קורונה, כשנדרשת הקפדה יתירה על היגיינה ורחיצת ידיים, התנהלות זו חמורה עוד יותר. העובדה שהירי נמשך שבועות ללא הפרעה מעידה על כך שהוא זוכה לכל הפחות לגיבוי המפקדים בשטח, ומבטאת את זלזולם בחייהם וברכושם של תושבי הכפר.

בחודשים פברואר ומארס 2020, נפצעו בשכונת אל-עיסאוויה שלושה קטינים – בני שמונה, תשע ו-16, מכדורי ספוג, ואחד מהם איבד את עינו. זאת במסגרת מסע ההתעמרות שמנהלת המשטרה מזה כשנה בשכונה, כשאנשיה יוצרים במכוון חיכוכים עם תושבים ואז מגיבים עליהם באלימות קשה. ירי כדורי הספוג, שממנו נפצעו במזרח ירושלים מאות פלסטינים בשנים האחרונות, עלול להביא לתוצאות קשות ואף קטלניות. למרות זאת, המשטרה מסרבת לשנות את מדיניותה וגם נמנעת מנקיטת צעדים משמעותיים נגד כל האחראים בשרשרת הפיקוד לפגיעות אלה. בשל התנהלות זו, כתמיד, איש לא ייתן גם הפעם את הדין על המעשים.

בערב ה-20.2.20 נסעו ארבעה נערים פלסטינים בני 15 כשלפתע הבחינו בג'יפ צבאי נוסע מולם, נגד כיוון התנועה. כדי למנוע התנגשות, הנהג הסיט את רכבו והתנגש בסלע. החיילים ירדו מהג'יפ, ירו על המכונית והיכו שניים מהנערים. נער אחד פונה לבית החולים ושלושת האחרים עוכבו במקום כשעתיים, במהלכן נחקרו על ידי אנשים שונים. הצבא מיהר לטעון לניסיון דריסה אך הנערים שוחררו בלא כלום. הקלות הבלתי נתפסת שבה חיילים יורים בפלסטינים, וטענות השווא שבהן מצדיק זאת הצבא מעוררות תהיות בנוגע למקרים בהם לא נותרו עדים פלסטינים שיוכלו להזים את טענות הצבא.

בבוקר ה-23.2.20 חיילים ירו בשני פעילים בזרוע הצבאית של הגי'האד האיסלאמי ליד גדר המערכת בדרום הרצועה, הרגו אחד מהם ופצעו את השני. לטענת הצבא הירי בוצע לאחר שהשניים ניסו להניח מטען בסמוך לגדר. הפצוע הצליח לזחול מהמקום וחיילים ירו בשני צעירים שניסו לפנות את גופת ההרוג ופצעו אותם, אף כי לא נשקפה מהם סכנה לאיש. דחפור צבאי שהגיע למקום העמיס את גופת ההרוג על כפו תוך השחתתה וחטף אותה מהמקום. התנהלות מופקרת וגרוטסקית זו מפרה כל עיקרון משפטי או מוסרי שניתן להעלות על הדעת.

ב-7.2.20, במהלך הפגנה נגד תוכנית טראמפ ליד גדר ההפרדה סמוך לקפין, מצפון לטול-כרם, כמה עשרות צעירים הבעירו צמיגים ויידו אבנים ובקבוקים ריקים לעבר חיילים מעברה השני של הגדר. בשלב מסוים עלו החיילים על ג'יפ צבאי וחייל שישב ליד נהגו פתח את הדלת וירה כדור חי בצווארו של אחד המפגינים, בדר נפלה, בן ה-19, מבלי שנשקפה לכוחות סכנה כלשהי. גם במקרה זה, כפי שמוכיח ניסיון ארוך שנים, איש לא ייתן את הדין על המעשה – לא החייל היורה, לא מפקדו, ולא אלו שניסחו את ההוראות שאפשרו את הירי. כל עוד נמשכת מדיניות הטיוח, יימשך גם הירי הקטלני והבלתי חוקי בפלסטינים.

ניתוח בצלם של חוות דעת היועמ"ש בנוגע להעדרה, לכאורה, של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על המצב בשטחים, מעלה כי היא מסתמכת בעיקר על ציטוטים חלקיים ומגמתיים, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי ועל תיאור מופרך של המציאות. בניגוד לדבריו, לבית הדין יש סמכות לחקור – חקירה שהינה מתבקשת ונדרשת.

בצהרי ה-24.1.20 נכנסו חיילים בג'יפ צבאי לכפר דיר ניזאם שמצפון-מערב לרמאללה, התנפלו על נער בן 15 ליד המסגד והכניסו אותו לג'יפ. כשהגיעו למקום בני משפחתו ותושבים אחרים כדי לשחררו, חייל ירה ירי חי באוויר ואז בעובר אורח, ופצע אותו. החיילים הסיעו את הנער לבסיס צבאי שבו נחקר והוחזק עד הערב מבלי שמקום הימצאו נמסר למשפחתו. מבחינת רוב הציבור הישראלי והנהגתו, הצבא ופיקודו, מה שהתרחש בדיר ניזאם הוא חלק משגרה טריוויאלית. עבור בני האדם החיים תחת שליטתנו בדיר ניזאם – זוהי שגרה ברוטאלית מעוררת אימה, המצלקת ופוצעת את הנפש ואת הגוף.

לפחות 21 מפגינים איבדו את הראייה בעין אחת במהלך השנתיים האחרונות, כשהפגינו ליד גדר המערכת של עזה. נער בן 16 איבד את הראייה בשתי עיניו. הטרגדיה האישית של כל אחד ואחד מהם מצטרפת לסיכום המבהיל של קורבנות ההפגנות: מעל 200 הרוגים, כ-8,000 פצועים מאש חיה, כ-2,400 פצועים מכדורי מתכת מצופים גומי וקרוב ל-3,000 פצועים מפגיעה של רימון גז. השימוש באמצעים לפיזור הפגנות ככלי נשק קטלני – העלול להרוג או לגרום לפציעות קשות – הוא אחד ההיבטים של מדיניות הפתיחה הבלתי חוקית ובלתי מוסרית באש שישראל מיישמת מזה קרוב לשנתיים בהפגנות אלה. להלן סיפוריהם של שלושה פצועים שאיבדו את הראייה באחת מעיניהם.

מאז החלו "הפגנות השיבה" ליד גדר המערכת ברצועת עזה, במחאה על המצור ובקריאה למימוש זכות השיבה, ישראל מיישמת נגדן הוראות בלתי חוקיות לפתיחה באש המתירות ירי חי במפגינים לא חמושים שאינם מסכנים איש, שהובילו לתוצאות מחרידות: יותר מ-200 הרוגים, כ-8,000 פצועים, בהם כ-1,500 קטינים וכ-150 נשים. רופאים נאלצו לקטוע את גפיהם של 155 מפגינים, בהם 30 קטינים. 27 מפגינים סובלים משיתוק כתוצאה מפגיעות בעמוד השדרה. להלן עדויותיהם של חמישה מהפצועים.