דיווחים

במהלך נובמבר 2020 תיעד בצלם שני אירועים בהם נפצעו קטינים פלסטינים מירי של אנשי כוחות הביטחון: בשאר חמד, בן 15, איבד את עינו מירי אמצעים לפיזור הפגנות במהלך פשיטה של המשטרה על מחנה הפליטים קלנדיה. יוסף טאהא, בן 17, נפצע בראשו מירי כדורי מתכת מצופים גומי במהלך הפגנה בכפר קדום. ירי כזה של אמצעים לפיזור הפגנות, הגורם לפגיעות חמורות, אינו מוצדק ואינו חוקי. למרות זאת שימוש מופקר באמצעים לפיזור הפגנות הפך כבר מזמן לשגרה, ותוצאות קשות כמו אלו אינן חריגות, והן תוצאה ישירה של מדיניות פתיחה באש מקלה, המזלזלת בשלומם ובשלמות גופם של פלסטינים.

במהלך 2020 הרגו כוחות הביטחון 27 פלסטינים, בהם 7 קטינים. ב-11 מקרים לפחות שתחקר בצלם לא נשקפה סכנה לחייהם של אנשי כוחות הביטחון והירי בוצע ללא הצדקה. השנה, למרות משבר הקורונה, האיצה ישראל את קצב הריסת הבתים בגדה (כולל במזרח ירושלים), ו-1,006 פלסטינים, בהם 519 קטינים, איבדו את ביתם. בצלם תיעד השנה 248 מקרים בהם פגעו מתנחלים בפלסטינים או ברכושם – בגיבוי מלא של המדינה. וגם השנה נכפתה על הפלסטינים שגרה יומיומית ואלימה של כיבוש – כולל פלישות ליישובים, כניסות ליליות לבתים, הגבלות תנועה ומעצרים.

ב-4.12.20, במהלך עימותים שכללו יידוי אבנים לעבר חיילים בפאתי הכפר אל-מור'ייר, ירה צלף כדור "טוטו" - אש חיה לכל דבר ועניין, ופגע ממרחק של 150 מטרים בבטנו של הנער עלי אבו עליא בן ה-15, שצפה ממרחק בעימותים ולא סיכן איש. אבו עליא פונה לבית חולים ברמאללה, שם מת מפצעיו לאחר כמה שעות. הריגתו משקפת את מדיניות הפתיחה באש שישראל מיישמת ברחבי הגדה, המתירה ירי של אש חיה גם בנסיבות שבהן אין לכך כל הצדקה. האחריות ליישומה רובצת לא רק על החיילים בשטח אלא על כל שרשרת הפיקוד המאשרת ירי זה והיועצים המשפטיים המצדיקים אותה.

ביום שלישי, 24.11.20, בסביבות השעה 12:00, התקיימה הפגנה שבצפון בקעת הירדן, בהשתתפות כמה עשרות מפגינים פלסטינים וישראלים. אחד המפגינים נפצע בבטנו מירי כדור "גומי", ומיד לאחר שפונה לאמבולנס פלסטיני הגיעו כמה חיילים, פתחו את דלתות האמבולנס וניסו להוציא אותו משם בכוח. אחרי דקות ספורות, בהוראת קצין, עזבו החיילים את האמבולנס, שפינה את הפצוע לבית חולים. התנהלותם האלימה של החיילים וההפרעה לטיפול רפואי דחוף, אינן יכולות להיחשב לחוקיות. התנהלות זו מצטרפת לדיכויה האלים של ההפגנה, והיא רק חלק ממערכת הדיכוי היומיומית שהיא מנת חלקם של פלסטינים תחת הכיבוש.

במהלך חודש אוקטובר התעמר הצבא בתושבי העיירה סבסטיה שמצפון-מערב לשכם, חסם לסירוגין את הכניסות לעיירה בשעות הבוקר ואחר הצהריים ומנע כניסה ממי שאינו גר בה. חיילים שפשטו על אתר בילוי הומה אדם בעיירה השליכו עשרות רימוני הלם וגז מדמיע, ירו כדורי "גומי" ופגעו בראשו של צעיר, אדהם א-שאער, שאיבד את עינו עקב כך. התנהלות זו של הצבא מהווה ענישה קולקטיבית אסורה של כל תושבי העיירה, ושיאה הפגיעה החמורה והצפויה בא-שאער. כל אלו הם חלק מהתעמרות מתוכננת בתושבי סבסטיה, חלק משגרת הכיבוש תחתיו חיים הפלסטינים, שגרה של אלימות, חוסר וודאות וחרדה.

ב-25.11.20 הגיע נור שקייר, בן 36 מסילוואן, למחסום א-זעיים. לדברי המשטרה, אנשי כוחות הביטחון במחסום חשדו כי המסמכים שברשותו אינם שלו, ואז נסע שקייר במהירות ופגע באורח קל בשוטר מג"ב. בתגובה, ירו אנשי כוחות הביטחון. שקייר נסע עוד כמה מאות מטרים ועצר, אז רצו אליו אנשי כוחות הביטחון ואחד מהם ירה לעברו ארבעה כדורים ממרחק של כמה עשרות מטרים, בעוד האחרים קוראים לו לא לירות. הריגתו של שקייר – כשברור היה שאינו מסכן איש – ממחישה שוב באיזו קלות מפעילים אנשי כוחות הביטחון כוח קטלני נגד פלסטינים, גם בהעדר כל הצדקה לכך.

בדיון של תת-ועדת זכויות האדם של הפרלמנט האירופאי שהתקיים היום אחר הצהריים, חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, דיבר על הצורך הדחוף בפעולה אירופאית נחושה, שתבהיר לישראל כי לפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים יש מחיר: "מדיניות החוץ האירופאית יכולה לגבות מחיר על הפרות זכויות אדם, באמצעות מינוף אפקטיבי של כוחה הנכבד של אירופה. ברור שההחלטה שלא לעשות כך היא בחירה פוליטית – אשר חותרת תחת המחויבות האירופית לזכויות האדם ומחלישה את הסדר הבינלאומי מבוסס החוק. בחירה זו אף מנרמלת את הדיכוי והדה-הומניזציה של פלסטינים, שכן – כך נראה – איש אינו צריך לתת את הדין על רמיסתם הנצחית."

באוגוסט תקפה ישראל ברצועת עזה בירי מטוסים וטנקים, פצעה חמישה פלסטינים – ארבעה קטינים ואשה – והסבה נזק קל לבית ספר ולשישה בתים. כתוצאה מירי רקטות פלסטיני לעבר ישראל נפצע ישראלי אחד ונגרם נזק קל לשני בתים. באחת התקיפות, שבוצעה ב-14.8.20, בסמוך למתחם מגורים במחנה הפליטים אל-בוריג', נפגעו שני ילדים, ילדה בת שלוש וילד בן 11 בראשיהם. חלונותיהם של ארבעה מהבתים במתחם נופצו, קירותיהם נסדקו ותכולתם נפגעה. ישראל ממשיכה ליישם את מדיניות ההפצצות שלה ברצועת עזה, הכוללת ירי לאזורים מאוכלסים בצפיפות. כפי שבצלם כתב כבר בעבר, על מדיניות זו, שהביאה לאלפי הרוגים, מתנוסס דגל שחור והיא בלתי חוקית ובלתי מוסרית.

ביום רביעי, 5.8.20, עצרו שוטרי מג"ב בכפר אל-עקרבאניה שבמחוז שכם מכונית שבה נסעו שלושה מתושבי האזור. אחד השוטרים נעמד בקדמת הרכב, ירה על השמשה הקדמית ופגע בראשו של אחד הנוסעים, עבד א-רחמאן ג'בארה שאיבד את אחת מעיניו ועלול לאבד גם את הראייה בעינו השנייה. שני הנוסעים האחרים נפצעו מרסיסי זכוכית, עוכבו לחקירה קצרה ושוחררו. ירי קטלני זה, מבלי שנשקפה לאיש סכנת חיים, אינו חוקי ואין דרך להצדיקו. מג"ב הודיעה שנפתחה בדיקה לבירור נסיבותיו, ואולם בדיקה זו היא רק חלק ממנגנון הטיוח של מערכות אכיפת החוק הישראליות, המאפשר את המשך האלימות הישראלית כנגד הפלסטינים ואת המשך השליטה בהם.

בליל ה-19.8.20 הציבו חיילים מארב ליד כביש הסמוך לכפר דיר אבו משעל, וירו ירי חי בשלושה נערים שהתכוונו להניח עליו בלון גז וצמיגים ולהדליקם. מהירי נהרג אחד מהם, מוחמד מטר, והשניים האחרים נפצעו. מפרסומים בתקשורת עולה כי הוחלט מראש לטפל ב"נסיונות להניח מטענים מאולתרים" במקום באמצעות ירי קטלני. זוהי התנהלות בלתי חוקית ובלתי מוסרית שאין כל דרך להצדיקה. בנוסף לכל זה, זימן השב"כ את הוריו של מטר לאחר האירוע ודרש מהם לזהות את בנם המת בתמונה, מבלי להסביר להם דבר. מאז, מחזיקה ישראל בגופתו של מטר ומסרבת לאפשר את קבורתה.