דיווחים

בארבעה מקרי הרג שתחקר בצלם מתחילת חודש מארס 2019 עולה בבירור מהתחקיר כי לירי הקטלני לא הייתה כל הצדקה. מקרים אלה ממחישים, שוב, עד כמה מועט הערך שמייחסת מערכת הביטחון לחייהם של פלסטינים. איש מההרוגים לא סיכן את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואף אחד מהאירועים לא צריך היה להסתיים במותו של אדם. כפי שבצלם התריע אינספור פעמים בעבר – אין מדובר במקרים חריגים או ב"עשבים שוטים" אלא באירועים שהתרחשו כחלק מהתנהלותם השגרתית של חיילים ושוטרים, מכוחה של מדיניות פתיחה באש קטלנית ומסוכנת שמיישמת ישראל.

ביום שני, 4.3.19, בסביבות השעה 2:30, התנגשה מכונית פלסטינית בג'יפ צבאי ופגעה בקצין, שנפצע קשה ובשוטר מג"ב, שנפצע קל. במכונית ישבו שלושה פלסטינים, שניים מהם – יוסף ענקאווי אמיר דאר דראג' – נורו למוות והשלישי נעצר. תיעוד וידיאו חושף כי השניים נורו רק לאחר ארבע וחצי דקות ממועד הפגיעה. עובדה זו, בנוסף לסירובו של דובר צה"ל להסביר את פער הזמנים והחרמת הסרטונים ממצלמת אבטחה סמוכה – מעוררות חשדות כבדים בנוגע לנסיבות הריגתם של השניים.

לקראת הדיון שיתחיל היום (שני, 18.3.19) במועצת זכויות האדם של האו"ם בדו״ח ועדת החקירה בנושא ההפגנות מול הגדר בעזה, פרסם בצלם נייר עמדה הקובע מדוע יש להתייחס להודעה הישראלית על ״חקירת״ 11 מקרי מוות של מפגינים כאל מהלך תעמולתי גרידא. במכתב ששיגר מנכ״ל בצלם ליו״ר ועדת החקירה של האו״ם, מר סנטיאגו קנטון, נאמר כי יש לדחות את מארג השקרים שטוותה ישראל בעודה ממשיכה להרוג: "אין בישראל ולו קמצוץ של נכונות לחקור את המדיניות עצמה, להוקיע אותה ולדרוש מהאחראים לה לתת על כך דין וחשבון". 

מדיניות הפתיחה באש שישראל מובילה נגד הפגנות הגדר בעזה מתירה ירי חי, ממרחק, במפגינים שאינם מסכנים איש. מדיניות לא חוקית זו הביאה למספר בלתי נתפס כמעט של אלפי נפגעים. אלא שהפגיעה במפגינים רק מתחילה ברגע פציעתם: ישראל מסרבת לאפשר ללמעלה מ-80% מפצועי ההפגנות לצאת מעזה, לקבלת טיפול רפואי בגדה או בישראל. זאת על אף שישראל היא האחראית הן לעצם הפציעה, והן למציאות בה מערכת הבריאות ברצועה נמצאת על סף קריסה ואינה מסוגלת להעניק את הטיפול הרפואי הנדרש לפצועים – כתוצאה ממדיניות המצור שישראל מטילה זה למעלה מעשור על הרצועה. בהתחשב בכל אלו, מובן כי החובה לשנות מציאות זו, על כל היבטיה, מוטלת על ישראל.

ועדת החקירה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לבדיקת הפגנות השיבה סמוך לגדר בעזה, קבעה היום כי מדיניות הפתיחה באש של ישראל, לירות במפגינים לא חמושים שלא מסכנים איש, היא בלתי חוקית. לאורך כמעט שנה של הפגנות ממשלת ישראל והפיקוד הצבאי הבכיר הורו והתעקשו להתמיד במדיניות פתיחה באש בלתי חוקית – שזכתה לאישור של שופטי בית המשפט העליון – גם לאחר שכבר נהרגו 200 מפגינים ונפצעו למעלה מ-6,300 מאש חיה. בשבועות הקרובים ההפגנות סמוך לגדר בעזה צפויות להימשך. בצלם שב וקורא לשינוי מיידי בהוראות הפתיחה באש. ככל שההוראות הלא חוקיות תישארנה ללא שינוי - על חיילים לסרב לציית להן.

"הפגנות השיבה" נמשכות כבר יותר מתשעה חודשים ומדיניות הירי הבלתי חוקי של הצבא במפגינים שאינם מסכנים איש ממשיכה לגבות קורבנות בנפש. 195 מפגינים נהרגו, בהם 35 קטינים ושתי נשים. מספר הפצועים מירי חי עולה על 6,000. הרג ופצעה של רבים כל כך הם תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש הנפשעת של ישראל באזור שליד גדר הרצועה ובמהלך ההפגנות. השלכותיה הקטלניות ידועות היטב אך הרשויות הישראליות – האדישות לחייהם, ולמותם, של פלסטינים – מסרבות לשנותה. להלן תיאור נסיבות הירי הקטלני בשני מפגינים, נער בן 13 ואישה בשנות הארבעים לחייה, שנפגעו במרחק ניכר מהגדר ומובן מאליו שלא סיכנו איש.

ב-6.1.19 לאחר ירי לעבר אוטובוס אגד ליד ההתנחלות בית אל, פשטו כוחות הביטחון על העיירה אל-בירה הסמוכה. במהלך הפשיטה ירו שוטרים ללא כל הצדקה כדור ספוג בראשו של פוואז עאבד, נער בן 16 שהציץ מתוך סמטה, גרמו לשבר בגולגלתו ועזבו את המקום מבלי להעניק לו עזרה ראשונה. ירי של כדור "ספוג" לעבר קטינים אסור לחלוטין. בנוסף חל איסור על ירי ממרחק כה קצר על ראשו של אדם, שכן הדבר עלול להיות קטלני או לגרום לפציעה קשה. ואולם הוראות החוק שנועדו למנוע פציעה ומוות אינן נשמרות, הפרתן אינה גוררת ענישה ומערכת אכיפת החוק ממהרת לטייח את האירועים – הכול חלק משגרת הכיבוש המתמשך.

תחקיר בצלם חושף כי בניגוד להודעות השב"כ והצבא, סאלח ברר'ותי לא ניסה – ולא יכול היה לנסות – לברוח או לדרוס איש: שני כלי רכב חסמו את המונית שבה נהג וכעשרה מאנשי כוחות הביטחון ירדו מהם, הקיפו את ברר'ותי וירו בו מטווח אפס, במה שנראה כמו הוצאה להורג. ניסיונותיהם של גורמים רשמיים להצדיק בדיעבד הרג זה רק מבטיחים שגם הפעם איש לא יידרש לתת את הדין.

ב-14.12.18 הגיעו חיילים למחנה הפליטים ג'לזון, לאחר שיודו לעברם אבנים. החיילים רדפו אחרי כמה צעירים שלא היו מעורבים בכך, בהם מחמוד נח'לה, בן 18. החיילים ירו בגבו בעת שברח, ממרחק של כ-80 מטר. לאחר שנפל, מנעו החיילים בכוח משכנים ומצוות רפואי להעניק לו טיפול וטלטלו אותו ממקום למקום. רק לאחר כרבע שעה הם אפשרו לפנותו לבית החולים, שם נקבע מותו. כל הגורמים המעורבים באירוע זה – החל מהחיילים בשטח, דרך הממונים עליהם וכלה באחראים לתגובה השקרית שפרסם הצבא כדי להצדיק את הירי – הפגינו זלזול בחיי אדם, באנושיותו של פצוע פלסטיני ובכללי מוסר בסיסיים. כל זה, מתוך ביטחון מוחלט שגם הפעם – כמו באלפי מקרים קודמים – יצליחו לטייח את האירוע.

במהלך שנת 2018 הרגו כוחות הביטחון 290 פלסטינים, בהם 55 קטינים. 254 מהם נהרגו ברצועת עזה, 34 בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) ושניים בתוך ישראל. מקרים אלה הם תוצאה ישירה של מדיניות פתיחה באש מופקרת שמיישמת ישראל, באישור הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר ובגיבוי מערכת המשפט. כל עוד תמשיך ישראל לדבוק במדיניותה זו – על אף תוצאותיה הצפויות – יימשכו מקרי הרג אלה.