דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

8 באוגוסט 2019

שגרת כיבוש: במהלך יוני-יולי הצבא חסם את דרכי הגישה הראשיות לשני כפרים פלסטיניים

חסימת הכניסות לכפרים הפכה כבר מזמן לאחת משיטות הדיכוי השגרתיות בהן משתמשת ישראל נגד פלסטינים תושבי הגדה המערבית, בטענה ליידוי אבנים. במחי יד, הצבא מעניש את כל תושבי הכפר והכפרים הסמוכים לו על אף שלא עשו דבר. במהלך החודשים יוני ויולי 2019, סגר הצבא באופן זה את הכניסות לשני כפרים, אוסרין שמדרום-מזרח לשכם ודיר ניזאם שמצפון-מערב לרמאללה, למשך שבועות. ברור שאין כל קשר בין זריקת אבנים על ידי צעירים בכפר – שהתרחשה או לא התרחשה – לבין פגיעה זו באלפי בני אדם, שכל כולה ניצול שרירותי של הצבא את כוחו ואת סמכותו.

15 ביולי 2019

שגרת כיבוש בחברון: הצבא מנע מאמבולנס של הסהר האדום להגיע לבית חולה בשכונת תל רומיידה שבחברון כדי לפנותו

ב-16.6.19, שבוע לאחר שחיילים, שוטרי מג"ב ומתנחלים התנכלו למשפחת אבו שמסייה מתל-רומיידה, לקה אבי המשפחה, עימאד אבו שמסייה במכת שמש. הצבא לא אפשר לאמבולנס שהזמינה עבורו אשתו באישון לילה להגיע לשכונה ולאחר עיכוב ממושך החליט הצוות הרפואי לפנותו ברגל, תהליך שהיה כרוך גם הוא בוויכוח עם חיילים. המקרה מבטא זילות בבריאותו של חולה הזקוק לטיפול רפואי דחוף וממחיש היטב עד כמה שולטת ישראל על כל היבט בחייהם של התושבים הפלסטינים בעיר, ועד כמה כל הליך פשוט כרוך בטרחה כה רבה, בחוסר ודאות ובעיקר – בחוסר שליטה על ההתרחשויות ועל מהלך העניינים.

14 ביולי 2019

הנקמה הוכשרה: בג"ץ אישר את מניעת ביקורי המשפחות של אסירי חמאס מרצועת עזה

מאז 1.7.17 אוסרת המדינה על בני משפחות של אסירי חמאס מהרצועה, המונים כ-100 בני אדם וכלואים בישראל בניגוד למשפט הבינלאומי, לבקרם. באוגוסט 2017 עתרו ארבע מהאסירים לבג"ץ נגד האיסור וביוני 2019, כמעט שנתיים לאחר העתירה דחה השופט ניל הנדל, בהסכמת השופטים ענת ברון ויוסף אלרון, את העתירה. בפסק הדין מקבל השופט הנדל את העיקרון הפסול לפיו לגיטימי להשתמש בבני אדם ככלי להשגת מטרה חיצונית להם, במקרה זה, כדי ללחוץ על חמאס להשיב את האזרחים הישראליים ואת גופות החיילים בהם הוא מחזיק. וכאילו לא די בכך, בית המשפט מתעלם לחלוטין מהמניע האמיתי לביטול הביקורים - הרצון בנקמה.

6 ביוני 2019

אבטלה כפויה: פלסטינים תושבי הרצועה שעבדו בישראל עד שנת 2000 מספרים כיצד קרסו חייהם בשל האבטלה שנכפתה עליהם

סגירת הרצועה וניתוקה משאר העולם כולאים את תושביה בתוך שוק עבודה סגור, קטן, ללא כל אפשרות פיתוח וללא כל עתיד. כלכלת עזה נמצאת בשפל חסר תקדים, לאחר 12 שנות מצור, ו-19 שנים שבמהלכן פועלת ישראל לניתוקה מהגדה המערבית ומאז ביטלה את היתרי העבודה של תושביה בישראל. בשנת 2018 עמד שיעור האבטלה ברצועה על 52%. ישראל יכולה, אם רק תרצה, להביא לשינוי מיידי במציאות זו, אך היא בוחרת לכפות על תושבי הרצועה קיום חסר תקווה זה.

28 במאי 2019

שגרת דיכוי: חייל חבט עם רובה במכוניות פלסטיניות סתם משום שחנו במקום שלא נשא חן בעיניו

ביום ראשון, 5.5.19, בשעות הערב, ניגשו שני חיילים למכוניות פלסטיניות שחנו ליד השער הסגור שהציב הצבא, החוסם את הכניסה ברכב לשכונת ג'אבר. החיילים דרשו מבעלי מכוניות להזיזן מהמקום, ואחד מהם החל לחבוט בהן עם קנה הרובה שלו. החיילים איימו על בעלי המכוניות כי אם ישובו לחנות במקום הם יפגעו במכוניותיהם. בין אם מדובר בהוראה מלמעלה ובין אם ביוזמה פרטית של החייל – אירוע זה הוא חלק ממדיניות ההתעמרות הכללית של הצבא בתושבי מרכז העיר חברון. לכן, גם הפעם, איש לא ייתן על את הדין על המעשה.

21 במאי 2019

"התחלתי לשכוח איך אחי נראה": ישראל ממשיכה להחיל הגבלות קיצוניות על ביקורי תושבי הרצועה אצל קרוביהם הכלואים בישראל

נכון לסוף חודש אפריל 2019, ישראל מחזיקה 5,152 אסירים ועצירים (להלן אסירים) המוגדרים כ"ביטחוניים". רובם המכריע מוחזק במתקני כליאה הנמצאים בתוך שטחה הריבוני של ישראל והמדינה מנצלת עובדה זו כדי להטיל הגבלות קיצוניות על ביקורי משפחות האסירים הפלסטינים, ובמיוחד על משפחות האסירים מרצועת עזה. בין היתר, נאסרו ביקורים של אחים ואחיות של אסירים מהרצועה, אלא אם כן הוריהם נפטרו או חלו במחלה קשה וגם אז רק פעם בשישה חודשים, בכפוף לתיאום מיוחד. בעדויות שמסרו לתחקירני בצלם סיפרו תושבי הרצועה שאחיהם כלואים בישראל על העומס הנפשי הקשה שמטיל איסור זה.

20 במאי 2019

שגרת התעמרות, מארס-אפריל 2019: הצבא חסם את דרכי הגישה לארבעה כפרים פלסטינים

חסימת כבישים בכפרי הגדה הפכה כבר מזמן לאחת משיטות הדיכוי השגרתיות בהן משתמשת ישראל נגד תושבי הגדה. כך, למשל, כאשר נטען שצעירים פלסטינים מכפר כלשהו יידו אבנים או בקבוקי תבערה על כלי-רכב ישראליים בכבישים באזור, הצבא מעניש את כל תושבי אותו כפר והכפרים הסמוכים לו באמצעות חסימת הדרכים. בחודשים מארס-אפריל חסם הצבא דרכים לארבעה כפרים בטענות כאלה. החסימות, שאינן חוקיות, משבשות באופן קיצוני את חיי התושבים, כופות על התושבים חיים בחוסר ודאות וגורמות לתסכול ולבזבוז זמן יקר. לפגיעה כזאת אין ולא יכולה להיות כל הצדקה מוסרית או משפטית.
17 באפריל 2019

יורים ואדישים: ארבעה פלסטינים נורו למוות ללא כל הצדקה

בארבעה מקרי הרג שתחקר בצלם מתחילת חודש מארס 2019 עולה בבירור מהתחקיר כי לירי הקטלני לא הייתה כל הצדקה. מקרים אלה ממחישים, שוב, עד כמה מועט הערך שמייחסת מערכת הביטחון לחייהם של פלסטינים. איש מההרוגים לא סיכן את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואף אחד מהאירועים לא צריך היה להסתיים במותו של אדם. כפי שבצלם התריע אינספור פעמים בעבר – אין מדובר במקרים חריגים או ב"עשבים שוטים" אלא באירועים שהתרחשו כחלק מהתנהלותם השגרתית של חיילים ושוטרים, מכוחה של מדיניות פתיחה באש קטלנית ומסוכנת שמיישמת ישראל.

25 במארס 2019

חיילים עיכבו צוות אמבולנס באיומי נשק בהפגנה בבית סירא

ביום שישי, ה-8.3.19, במהלך הפגנה בכפר בית סירא שבמחוז רמאללה במחאה על הריגת שני פלסטינים ועל החזקת גופותיהם, נקלע אמבולנס לאזור עימות בין מפגינים לחיילים, וכשניסה להתרחק קצין הורה לנהגו באיומי נשק לכבות את המנוע ולתת לו את המפתחות. האמבולנס עוכב במקום כ-15 דקות. הפרעה לעבודת צוות רפואי המבצע את תפקידו, או פגיעה באנשיו, אסורה לחלוטין. לא הייתה כל עילה לאיים על צוות האמבולנס, לעכב אותו ולהעמיד אותו בסכנה. התנהלות זו היא עוד ביטוי לזלזול המוחלט שמפגינים אנשי כוחות הביטחון ביחס לחיי פלסטינים, מבלי שיידרשו אי פעם לתת על כך את הדין.

14 במארס 2019

יורים ומפקירים: ישראל מונעת מפצועי ההפגנות בעזה גישה לטיפול רפואי

מדיניות הפתיחה באש שישראל מובילה נגד הפגנות הגדר בעזה מתירה ירי חי, ממרחק, במפגינים שאינם מסכנים איש. מדיניות לא חוקית זו הביאה למספר בלתי נתפס כמעט של אלפי נפגעים. אלא שהפגיעה במפגינים רק מתחילה ברגע פציעתם: ישראל מסרבת לאפשר ללמעלה מ-80% מפצועי ההפגנות לצאת מעזה, לקבלת טיפול רפואי בגדה או בישראל. זאת על אף שישראל היא האחראית הן לעצם הפציעה, והן למציאות בה מערכת הבריאות ברצועה נמצאת על סף קריסה ואינה מסוגלת להעניק את הטיפול הרפואי הנדרש לפצועים – כתוצאה ממדיניות המצור שישראל מטילה זה למעלה מעשור על הרצועה. בהתחשב בכל אלו, מובן כי החובה לשנות מציאות זו, על כל היבטיה, מוטלת על ישראל.