דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הצבא התאמן בשטח מרעה, נער בן 16 נהרג מנפל תחמושת שנותר במקום

עודיי נוואג'עה, בן 16. התמונה באדיבות המשפחהביום שבת, 22.7.17, בסביבות השעה 7:00 בוקר, יצאו עודיי נוואג'עה, בן 16, אחיו דיאא, בן 18, ודודו דעאס, בן 33, כולם תושבי קהילת ח'ירבת איבזיק שמצפון-מזרח לעיר טובאס, לרעות את הצאן באזור אל-מח'בה, כקילומטר וחצי מח'ירבת איבזיק. בסביבות השעה 10:00 חזרו השלושה לקהילה כדי להשקות את הצאן ולאכול. בסביבות השעה 14:00 יצאו השלושה שוב לרעות את הצאן באל-מח'בה, שם פגשו את סעד פוואדלה, בן 21, רועה בקר תושב הקהילה.

בעדות שמסר לתחקירן השטח של בצלם עארף דראר'מה ב-23.7.17, סיפר דעאס נוואג'עה:

בצהריים יצאנו עם הצאן שלנו מאיבזיק לכיוון מזרח, אל אזור אל-מח׳בה, שיש בו קצת עשב יבש וגם שטחים שמתאימים לרעיית צאן. כשיוצאים לשם צריך להיזהר כי לפעמים הצבא מתאמן שם בלי להודיע לנו מראש. זה היה יום שבת ולכן חשבנו שהצבא לא יתאמן והחלטנו ללכת לשם.

דעאס נוואג'עה מצביע על המקום שבו נהרג אחיינו. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 23.7.17
דעאס נוואג'עה מצביע על המקום שבו נהרג אחיינו. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 23.7.17

הייתי עם עודיי ודיאא, הבנים של אחי עזיז. פגשנו גם רועה בקר בשם סעד. רעינו את הצאן שלנו והסתובבנו ממקום למקום. הלכנו מסביב לצאן. בשלב מסוים עמדתי בין שתילי תירס ועצי שיזף די גבוהים, במרחק של כארבעים מטרים מעודיי. הוא עמד ליד עץ אלה ואחיו דיאא עמד במרחק של כעשרים מטרים ממנו. פתאום שמעתי פיצוץ. בהתחלה חשבתי שנפל פגז בינינו לבין הצאן. התחלתי לרוץ לכיוון של עודיי וגם ודיאא רץ אליו. ראינו אותו שוכב על הארץ. המראה הבלתי נתפס בלבל אותי. אני ודיאא התחלנו ללכת מסביב בניסיון למצוא מקום שיש בו קליטה בטלפון ולהזעיק עזרה אבל לא הצלחנו. דיאא רץ הביתה.

בהאא, אחיו של עודיי, ועלי בן אחותי הגיעו למקום. כעבור שעה בערך הגיע אמבולנס של הסהר האדום ונסעתי עם עודיי לבית החולים התורכי בטובאס. עודיי הגיע ללא רוח חיים. שכחנו לגמרי מה עשינו שם – שכחנו את הצאן שלנו והכבשים התפזרו לכל עבר, בקושי נזכרנו שאנחנו צריכים לאסוף אותן.

לאחר פינויו של עודיי אסף רועה הבקר פוואדלה, שנשאר במקום, את הצאן והחזיר אותו לקהילה.

בעדות שמסר דיאא נוואג'עה, אחיו של עודיי, לתחקירן השטח של בצלם עארף דראר'מה ב-7.8.17, הוא תיאר את הרגעים שבהם נהרג אחיו:

דיאא נוואג'עה, בצלם. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 7.8.17עמדתי במרחק של כשלושים מטרים מעודיי, שעמד מתחת לעץ אלה. ניסיתי להרחיק את הכבשים מערימת קש ששייכת לאחת המשפחות מהאזור כשפתאום שמעתי פיצוץ חזק. הסתכלתי לכיוון של עודיי ורצתי אליו. מצאתי אותו שוכב על הארץ. הוא השתנק פעם או פעמיים ואז מת. זה היה מראה מפחיד ומבעית. לא ידעתי מה קרה ואיך זה קרה – הכול קרה תוך רגעים ספורים. רגע אחד עודיי עמד שם לידי ורגע אחר כך הוא מת.

החיים האלה מלאים בחרדות ופחדים – עודיי אחי היה הכול בשבילי. תמיד היינו מתבדחים אחד עם השני, היינו אחים אבל חיינו כמו חברים קרובים. הוא נעלם פתאום לבלי שוב. אין מקום בטוח, לא עבורנו ולא עבור הצאן שלנו.

לא הייתי מסוגל להסתכל על אחי, זה היה מראה איום ונורא שפשוט אי אפשר לתאר. אבל מה אפשר להגיד – תודה לאל על מה שיש לנו. עד עכשיו אנחנו לא מצליחים לעכל את המצב ולהפנים את העובדה שעודיי איננו. כל בני המשפחה המורחבת הגיעו אלינו ובילו אתנו לילות כימים כדי לעזור לנו להתגבר. הנפלים של הצבא לקחו מאתנו את עודיי בלי אזהרה מוקדמת. אני לא יודע מי יהיה הבא בתור – כל יום יש קורבנות חדשים.

תושבי ח'ירבת איבזיק סובלים מאימונים חוזרים ונשנים של הצבא באזור מגוריהם. מאז ינואר 2014 פינה הצבא את התושבים מאוהליהם 29 פעמים בטענה שהוא צריך להתאמן בשטח שבו הם גרים. בחלק מהמקרים הפינוי נעשה בתנאי מזג אוויר קשים, כשהתושבים נאלצו לבלות את הלילה ללא מחסה תחת כיפת השמיים. אימונים אלה מסבים להם גם נזק כלכלי רב וגם קשיים נפשיים, בעיקר בקרב ילדים.

הבחירה בשטחי האימונים בבקעה נעשית באופן סלקטיבי, שהרי הם אינם מתקיימים לעולם בסמוך להתנחלויות או לאדמות שהועברו לשליטתן, או בכל צורה העלולה לסכן את המתנחלים או לשבש את שגרת חייהם. המתנחלים אף מעולם לא נדרשו להתפנות, באופן זמני או קבוע, מבתיהם כדי לאפשר לצבא להתאמן.

הצבא לא מסתפק רק בגירוש התושבים ובניצול שטחי מגוריהם לצרכיו שלו. על אף התעקשותו להתאמן בסמוך לשטחי מגורים ובשטחי מרעה וחקלאות המשרתים את תושבי האזור, הוא אינו דואג לערוך סריקות יסודיות של האזור בתום האימונים ולסלק את כל הנפלים שנותרו בשטח. התנהלות זו גורמת לאבדות בנפש ובגוף, מסכנת את חיות המשק ופוגעת בפרנסת התושבים. מאז שנת 2014 נהרגו לפחות שני פלסטינים נוספים מהתפוצצות נפלי תחמושת בבקעת הירדן ונפצעו לפחות חמישה פלסטינים, לפי נתונים שנמסרו ממשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA). בנוסף נהרגו מאות בעלי חיים באזור בנסיבות דומות.

מדיניותה של ישראל בבקעת הירדן הופכת חלקים נרחבים ממנה למגרשי אימונים של הצבא, את הפלסטינים החיים בה לניצבים בעל כורחם ואת בתיהם לתפאורה. זאת למרות שישראל, ככוח כובש, אינה רשאית מלכתחילה להשתמש באדמות השטח הכבוש לצרכים צבאיים כלליים, כמו אימונים למלחמה ואימונים כלליים של הצבא. גם פינוי התושבים לצורך אימונים מנוגד לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המתיר למדינה כובשת לפעול בתוך השטח הכבוש משני שיקולים בלבד: טובת האוכלוסייה המקומית וצרכים צבאיים מידיים הקשורים לפעולות הצבא בתוך השטח הכבוש.

הבחירה הסלקטיבית והשלכותיה על חיי הקהילות הפלסטיניות – סיכון חיי התושבים, פינויים החוזר ונשנה מבתיהם, ההתעמרות בהם והשחתת שטחים חקלאיים תוך פגיעה בפרנסתם ושיבוש חייהם – חושפות את המטרות שהתנהלות זו נועדה לשרת: נישול הפלסטינים מאדמות הבקעה לטובת אינטרסים ישראליים. התנהלות זו, אשר בימי שגרה פוגעת בזכויותיהם של התושבים הפלסטינים וממררת את חייהם, גובה לעתים – כמו במקרה הנוכחי – גם קורבנות בנפש.

תגיות