דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

הצהרה והסתייגות של מדינת ישראל עם אשרור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות

הצהרה והסתייגות של מדינת ישראל עם אשרור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות

מאז הקמתה, היתה מדינת ישראל מטרה לאיומים ולהתקפות בלתי פוסקים על עצם קיומה ועל חייהם ורכושם של אזרחיה.

איומים והתקפות אלה התבטאו באיומי מלחמה, בהתקפות מזוינות ממשיות ובמערכת טרור שתוצאותיה רצח של בני אדם ופציעתם.

בעקבות זה, מצב החירום שעליו הוכרז בחודש מאי 1948 נשאר מאז בתוקפו. מצב זה מהווה שעת חירום כללית כמשמעותה בסעיף 4(א) לאמנה.

אי לכך ממשלת ישראל מצאה לנחוץ, בהתאם לסעיף 4 האמור, לנקוט אמצעים, אך ורק במידה הנדרשת מחמת צרכיו הדחופים של המצב, להגנה על המדינה ולשמירת החיים והרכוש, כולל הפעלת סמכויות מעצר ומאסר.

במידה שאמצעים כאלה אינם מתיישבים עם סעיף 9 לאמנה, הרי גורעת מדינת ישראל מהתחייבותה על פי הוראה זו.

תוך התייחסות לסעיף 23 של האמנה, וכל סעיף אחר שלה שייתכן כי ההסתייגות הנוכחית נוגעת לו, ענייני מעמד אישי כפופים בישראל לדין הדתי של הצדדים הנוגעים לדבר.

במידה וחוק כזה אינו עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה לפי האמנה, ישראל שומרת לעצמה את הזכות להחיל את החוק.