דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הצבא משבש כבר כשבועיים את חייהם של תושבי הכפר דיר אבו משעל, בעקבות פיגוע שביצעו שלושה מתושביו

הכפר דיר אבו משעל שוכן במרחק כ-25 ק"מ מצפון-מערב לרמאללה ומונה כ-5,000 תושבים. רבים מהם עובדים בעיר רמאללה, וכ-150 תושבים עובדים בתוך ישראל, לשם כך הם נאלצים לעבור מדי יום במחסום ניעלין. בערב יום שישי, 16.6.17, ביצעו שלושה פלסטינים תושבי הכפר פיגוע בשער שכם במזרח ירושלים, הרגו את שוטרת משמר הגבול הדס מלכא, בת 23, ופצעו ארבעה אנשים נוספים. שלושת המפגעים – בראא סאלח בן 18, עאדל ענכוש בן 18, ואוסאמה עטא בן 19, נהרגו בידי כוחות הביטחון במהלך הפעולה. מאז הפיגוע משבשת ישראל את חייהם של כל תושבי הכפר, על אף שלא היו מעורבים בו ולא הואשמו בדבר.

לאחר הפיגוע נכנסו שוטרי מג"ב וחיילים לכפר ונקטו שורה של צעדים שפגעו בשגרת חייהם של תושביו. כבר באותו ערב, הציבו כוחות הביטחון שער ברזל בכניסה הראשית לכפר ואסרו על כל כניסה או יציאה – ברגל או ברכב. כמו כן, חסם הצבא את שלוש דרכי העפר המובילות לכפר דרך שדותיו באמצעות ערמות עפר ואבנים. למחרת, פתחו תושבים בכפר שתיים מהדרכים באופן חלקי, המאפשר מעבר ברכב 4X4 בלבד. הדבר חזר על עצמו בימים הבאים כשהצבא חוסם את הדרכים ותושבים בכפר מסירים את החסימות.

חיילים ליד השער שהציב הצבא בכניסה הראשית לכפר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 19.6.17
חיילים ליד השער שהציב הצבא בכניסה הראשית לכפר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 19.6.17

ביום שני, ה-19.6.17, התירו כוחות הביטחון לרוב תושבי הכפר לצאת ברגל דרך הכניסה הראשית, למעט גברים בין הגילאים 15 ל-25. למחרת פתחו כוחות הביטחון את השער חלקית והתירו גם מעבר כלי רכב, אך רק בכפוף לבדיקות ממושכות שכללו חיפוש במכוניות. האיסור על יציאת גברים בגילאים 25-15 נותר בתוקף.

רק במוצאי שבת, 24.6.17, עם תחילת עיד אל-פיטר, הקלו כוחות הביטחון על המעבר של כלי רכב. עם זאת, שער הברזל נותר במקום, ובחלק מהזמן מוצבים במקום אנשי כוחות הביטחון העורכים בדיקות אקראיות.

בנוסף להגבלות על התנועה, שהשפיעו על כל תושבי הכפר, החרימו אנשי כוחות הביטחון כ-50 כלי רכב של תושבים בכפר, בטענה שאין להם רישיונות. בנוסף נשללו היתרי העבודה בישראל מ-50 תושבים – כולם בני המשפחות המורחבות של מבצעי הפיגוע. ההיתרים נשללו מהתושבים בעת שהגיעו למחסום, ללא כל התראה מוקדמת, ובלא שניתנה להם שהות לערער על כך.

ביום ראשון, ה-18.6.17, נכנסו חיילים לחמישה בתים בכפר – שלושה מהם של משפחות מבצעי הפיגוע. החיילים הודיעו להוריהם של מבצעי הפיגוע כי בתיהם יהרסו כעונש על מעשי בניהן. בכך יותיר הצבא 15 בני אדם, בהן 5 קטינים, שלא עשו דבר, ללא קורת גג.

באחד הבתים לפחות הסבו החיילים נזקים לרכוש והותירו אחריהם מהפכה. ב-21.6.17 עצרו הכוחות את אמו של עאדל ענכוש, בת 46, שעדיין מוחזקת בכלא השרון. הבוקר, 29.6.17, שוב נכנסו הכוחות לכפר, עצרו גם את אביו של ענכוש, וערכו חיפוש נוסף בביתו של אוסאמה עטא.

במהלך כניסתם הראשונה של הכוחות לכפר התפתחו עימותים אלימים בינם לבין תושבים, שבהם נפצעו שני צעירים. השניים פונו לבית חולים ברמאללה באמבולנס שנסע בדרך חקלאית עוקפת. שלושה ימים לאחר מכן, ב-19.6.17, שבו כוחות הביטחון לכפר בשעה 5:00 בבוקר ונכנסו לאחד הבתים כדי לבצע מעצר. הדבר גרר שוב עימותים שבהם נפצעו שני תושבים נוספים. העימותים הסתיימו עם יציאת כוחות הביטחון מהכפר, בסביבות השעה 8:00.

כבר כמעט שבועיים, מאז הפיגוע, שהצבא משבש את חייהם של כ-5,000 תושבי הכפר – שלא עשו דבר ולא נחשדו בדבר. תגובה אוטומטית זו היא כבר חלק ממדיניות הצבא, המנצל באופן ציני את כוחו כדי להתעמר באזרחים. לפגיעה כזו אין ולא יכולה להיות כל הצדקה – מוסרית או משפטית.

אחת מדרכי העפר שחסם הצבא. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 19.6.17
אחת מדרכי העפר שחסם הצבא. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 19.6.17

תחקירן בצלם עאמר עארורי שוחח ב-21.6.17 עם שני תושבים בכפר שחששו להזדהות בשמם וגבה עדות מתושב נוסף.

תושב הכפר שחשש להזדהות בשמו סיפר :

אני סוחר ויש לי היתר כניסה לישראל. ביום שבת לא הצלחתי לצאת מהבית אבל ביום ראשון, ה-18.6.17, הייתי חייב להגיע לבנק ברמאללה. יש לי מכונית רגילה ומאוד קשה לעבור איתה בדרכים העוקפות, הלא סלולות. אז לקחתי את האוטו של אחי, שהוא 4*4. לקח לי חצי שעה בערך לנסוע בדרך החקלאית, רק עד הכפר דיר ניזאם, ושם עליתי על הכביש הראשי שמוביל לרמאללה. הנסיעה נמשכה כמעט כשעה, בדרך כלל הנסיעה לרמאללה נמשכת מקסימום חצי שעה.

ביום שלישי, ה-20.6.17, שמעתי מתושבים שהחיילים פתחו את השער ושהסגר הוסר. יצאתי במכונית שלי בסביבות השעה 11:00 לכיוון היציאה הראשית, אבל אז ראיתי שהחיילים עדיין שם. הם פתחו את שער הברזל באופן חלקי. בשני הכיוונים היו מכוניות והחיילים בדקו כל מכונית שיוצאת ונכנסת ואת תעודות הזהות של הנוסעים. היה פקק גדול בכניסה.

כשהגיע תורי, החייל בדק בקפדנות את המכונית, הוא אפילו פתח את מכסה המנוע ואת הבגאז'. הוא בדק את תעודת הזהות שלי ושאל אותי בציניות אם יש לי M16, עניתי לו בשלילה ונסעתי.

תושב נוסף סיפר:

אני ממשפחת עטא, ועובד בבניין בתוך שטח ישראל, ביום ראשון, ה-18.6.17, בסביבות השעה 4:00 בבוקר, הגעתי למחסום ניעלין אחרי שיצאתי מהכפר בדרך העוקפת. אתי במכונית היו עוד חמישה פועלים מהכפר, ארבעה מהם ממשפחת עטא והחמישי ממשפחה אחרת. במחסום החזירו את כולנו ולא נתנו לנו לעבור, חוץ מהחמישי. שאלתי את השומר שם למה אסור לי לעבור והוא אמר שהמשפחה שלנו "עושה בעיות". באותו יום לא יכולתי לעשות כלום וחזרתי הביתה. פועלים נוספים מהמשפחות עטא, ענכוש וסאלח סיפרו לי שקרה להם בדיוק אותו דבר. אני אב לחמישה ילדים, ואין לי מקור פרנסה אחר. ביום שחזרתי הביתה המעסיק שלי התקשר אליי ואמר לי שאני חייב להגיע לעבודה ושאם לא הוא יפטר אותי. אני לא יודע מה אני אעשה אם לא יחזירו לי את ההיתר. עדו מעט יש את עיד אל-פיטר ואני לא חושב שאוכל לקנות לילדים בגדים כמו שנהוג בחגים. אני חושש שאם לא אחזור לעבודה אני אצטרך את הכסף הזה כדי להאכיל את המשפחה שלי.

מוחמד פאיז מוחמד עטא, נשוי ואב חמישה ילדים, סיפר בעדות שמסר:

המהפכה שהותירו אחריהם החיילים בבית משפחת עטא, 21.6.17. התמונה באדיבות המשפחה

אני גר בשכונת אל-מועלקה בכפר, בבית בן שתי קומות, השנייה עדיין בבניה. בנוסף יש ליד הבית דיר צאן.

היום, 21.6.17, בשעה 6:00 בבוקר, שמעתי דפיקות חזקות בדלת. כשפתחתי אותה עמדו מולי חיילים וקצין. הקצין הורה לי לשכב על הרצפה אבל סירבתי. אחד החיילים משך אותי בכוח והושיב אותי על הרצפה ושאר החיילים נכנסו לתוך הבית והתחילו לעשות חיפוש. קמתי מיד והלכתי אחריהם. הסברתי להם שאשתי והילדים שלי ישנים, אבל כלום לא עזר.

החיילים נכנסו למטבח וזרקו את הכלים על הרצפה. אשתי והילדים התעוררו מהרעש של הכלים הנשברים וכשראו את החיילים בתוך הבית חלק מהם התחילו לבכות. כמה חיילים נכנסו לחדר השינה שלי והתחילו לזרוק את הבגדים על הרצפה. הם גם הפכו את הספות ואת השולחנות בסלון. שאלתי את הקצין אם יש לו צו חיפוש והוא ענה: "הם הורגים יהודים ורוצים צו חיפוש?".

זה נמשך שעה בערך והם השאירו את כל הבית בבלגאן נוראי. במטבח הם זרקו את הכלים ושפכו אורז. בקומה השנייה הייתה משאבת חלב של הצאן והם שברו אותה, הסלון היה כולו הפוך. בחדר השינה הבגדים שלנו היו זרוקים על הרצפה. אני לא יודע מה הם חיפשו ולמה הם נכנסו לבית. הם סרבו להגיד לי.

בתמונות: המהפכה והנזק שהותירו אחריהם החיילים בבית משפחת עטא, 21.6.17. התמונה באדיבות המשפחה

נזקים שהותירו אחריהם החיילים בבית משפחת עטא, 21.6.17. התמונה באדיבות המשפחה