דילוג לתוכן העיקרי
מקום פציעתו של בשאר חמד במחנה הפליטים קלנדיה. צילום: איאד חדאד, בצלם, 22.11.20
תפריט
מהשטח
נושאים

עוד ירי מופקר: שני נערים נפצעו בראשם מירי אמצעים לפיזור הפגנות

במהלך נובמבר 2020 תיעד בצלם שני אירועים בהם נפצעו קטינים פלסטינים מירי של אנשי כוחות הביטחון. במקרה הראשון איבד בשאר חמד, בן 15, את עינו כתוצאה מירי של אמצעים לפיזור הפגנות באזור מגורים צפוף, במהלך פשיטה של שוטרי משמר הגבול ויס"מ על מחנה הפליטים קלנדיה. במקרה השני נפצע יוסף טאהא, בן 17, בראשו מירי כדורי מתכת מצופים גומי במהלך הפגנה בכפר קדום.

בשני המקרים, הירי לא היה מוצדק ולא היה חוקי: אמצעים לפיזור הפגנות, כשמם כן הם, נועדו לפזר הפגנות ולא לגרום לפגיעות חמורות. בין השאר, חל איסור על ירי אינטנסיבי וחסר הבחנה של אמצעים כאלה באזורי מגורים צפופים – כמו מחנה הפליטים קלנדיה, ונאסר ירי של כדורי "גומי" לעבר פלג הגוף העליון ולעבר קטינים – כמו הירי בראשו של טאהא.

אך שימוש מופקר באמצעים לפיזור הפגנות הפך כבר מזמן לשגרה. לפי נתונים של האו"ם,* במהלך 2020 נפצעו בהפגנות בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) כ-450 פלסטינים, בהם לפחות 77 קטינים, מירי של אמצעים לפיזור הפגנות כמו כדורי "גומי" וכדורי ספוג. תיעוד של אירועים כאלה לאורך שנים רבות מלמד כי תוצאות קשות כמו אלו שמתוארות להלן אינן חריגות, והן תוצאה ישירה של מדיניות פתיחה באש מקלה, המזלזלת בשלומם ובשלמות גופם של פלסטינים.

פציעתו של בשאר חמד, מחנה הפליטים קלנדיה, 17.11.20

בשאר חמד לאחר שחרורו מבית החולים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 22.11.20

ביום שלישי, 17.11.20, בסביבות השעה 13:30, נכנסו כשלושים שוטרי משמר הגבול ויס"מ, במספר ג'יפים, למחנה הפליטים קלנדיה שמצפון לירושלים. זאת, ככל הנראה לאחר שפלסטינים השליכו אבנים לעבר שוטרים שעסקו באכיפה של החובה לעטות מסכות ובחלוקת קנסות על עבירות תנועה באזור מחסום קלנדיה. כמה שוטרי מג"ב עלו על גגות בתים בכניסה למחנה, ושני ג'יפים נוספים נסעו כמה עשרות מטרים לתוך המחנה. על אחד הג'יפים הללו הותקן משגר של רימוני גז מדמיע ("ונום"). השוטרים השליכו רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע – בין השאר באמצעות המשגר – וכן כדורי "גומי" וספוג. כמאה נערים שהתאספו בסמוך למסגד, במרחק של לפחות שבעים מטרים מהשוטרים, יידו לעברם אבנים וחסמו את הכביש הראשי של המחנה בעזרת פחים. לפי פרסומים בתקשורת שוטר מג"ב נפצע באורח קל בפניו מיידוי האבנים.

כעבור כרבע שעה הגיעו למקום שני האחים מועתז (בן 17) ובשאר (בן 15) חמד, שהיו בדרכם הביתה מבית הספר. השניים שהו במקום כחצי שעה ואז נאלצו לברוח בשל התפשטות הגז המדמיע באוויר.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר בשאר חמד:

בשאר חמד לפני פציעתו. התמונה באדיבות המשפחה

בשעה 14:30 אני ומועתז ברחנו בגלל הגז. הוא ברח בירידה, לכיוון בית הספר, ואני התחבאתי מאחורי הפינה הצפון-מערבית של המסגד. שמעתי ירייה, כמו של כדור ספוג או גז מדמיע, ופתאום ראיתי ניצוץ על הקרקע ומיד אחריו משהו פגע בעין ימין שלי. הרגשתי כאילו משהו קשה מתפוצץ לי בתוך העין, כאילו העין שלי יצאה מהמקום. שמתי את היד על העין הפגועה והרגשתי את הדם זורם ממנה. התחלתי לצעוק "נפגעתי, נפגעתי". רציתי לברוח משם אבל אחרי כמה צעדים לא ראיתי כלום, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי.

נערים שהיו בקרבת מקום מיהרו אלי והרימו אותי מיד. הם עזרו לי ללכת וחיפשו מכונית שתיקח אותי לבית חולים. כל המכוניות היו תקועות בפקק והבעלים שלהם נטשו אותן שם כי פחדו להיפגע. בסוף הם מצאו מכונית במרחק של 30-20 מטרים שהבעלים שלה, שעמד לידה, היה מוכן לפנות אותי. הוא הרים אותי, הושיב אותי לידו ונסע. לא ידעתי מה לעשות תוך כדי הנסיעה, כי הדימום היה כל-כך חזק ולא היה לי שום דבר כדי לעצור אותו חוץ מטישו שלקחתי מהאוטו של האיש. הייתי מבוהל לגמרי. האיש שהסיע אותי ניסה כל הזמן להרגיע אותי ואמר לי "אל תפחד, אל תפחד, הנה עוד מעט אנחנו מגיעים לבית החולים".

מקום האירוע במחנה הפליטים קלנדיה. צילום: איאד חדאד, בצלם, 22.11.20

חוסני מטייר, תושב מחנה הפליטים, בן 32 ואב לארבעה, המתין בעת האירוע ליד מכוניתו שנתקעה בפקק שנוצר בשל חסימת הכביש והעימותים במקום. בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד הוא תיאר את מה שאירע:

נתקעתי עם המכונית שלי בגלל שהדרך מאחורי נחסמה במכוניות ולפני היו מפגינים שחסמו את הכביש עם פחי זבל. יצאתי מהמכונית ועמדתי לידה. אחרי רבע שעה בערך, בסביבות השעה 14:30, שמעתי ירייה שנשמעה כמו של כדור "גומי" ואחריה ילדים קוראים לעזרה: ״מכונית, אמבולנס, אמבולנס, יש ילד שנפגע״. היו שם חמישה ילדים שסחבו ילד פצוע מכיוון המסגד וחיפשו נהג שיפנה אותו. עמדתי במרחק של בערך 30-20 מטרים מהם. התקדמתי אליהם. ראיתי שארובת העין הימנית של הילד הייתה מרוסקת. העין הייתה נפוחה מאוד והפנים שלו היו מכוסות בדם. הרמנו אותו והנחנו אותו אצלי במכונית, במושב שליד הנהג. אחר-כך הילדים הצליחו איכשהו לפנות מספיק מקום בכביש מאחוריי כדי שאוכל לנסוע אחורה ולפנות לתוך הרחובות הצדדיים של מחנה הפליטים.

בהמשך הועבר חמד לרכב פרטי נוסף שפינה אותו לכפר עקב ומשם באמבולנס פלסטיני לבית חולים ברמאללה. בבית החולים הוא עבר בדיקות וצילומים ולאחר-מכן הועבר בין מספר בתי חולים ומרפאות, שלא יכלו לטפל בפגיעה בעינו, עד שהתקבל בבית חולים בשכם בשעה 22:00, שם נותח זמן קצר לאחר מכן ועינו הימנית הוצאה.

בעדותו המשיך וסיפר:

למחרת בבוקר אבא סיפר לי שהרופאים נאלצו להוציא את העין כי אי אפשר היה להציל אותה. הוא ניסה לנחם אותי, לתמוך ולהרגיע אותי. פחדתי מאוד, כי לא היה לי מושג איך ייראו החיים שלי בלי עין אחת ואיזה צורה תהיה לפנים שלי מעכשיו. המון מחשבות התרוצצו לי בראש, אבל התמיכה שקיבלתי מאמא, מאבא ומבני המשפחה שלי חיזקה אותי מאוד. בהתחלה הייתי מאוד עצוב אבל לאט לאט הסתגלתי למצב שלי וגם השלמתי עם רצון האל. אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, ובסופו של דבר אני לא הראשון שאיבד עין בגלל פשעי הכיבוש, ולא אהיה האחרון.

פציעתו של יוסף טאהא, 27.11.20, כפר קדום

יוסף טאהא. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 8.12.20

ביום שישי, 27.11.20, בסביבות השעה 12:30, התקיימה ההפגנה השבועית בכפר קדום נגד חסימת הכביש המחבר בין הכפר לעיר שכם, מאז הורחבה ההתנחלות קדומים. במהלך ההפגנה, בה השתתפו עשרות תושבים, השליכו חלק מהמפגינים אבנים לעבר החיילים, שירו לעברם כדורי מתכת מצופים גומי והשליכו רימוני גז מדמיע. זמן קצר אחר כך נכנס יוסף טאהא, תושב הכפר בן 16 ותלמיד כיתה י"ב, לחצר של בית בבנייה, במורדות גבעה הנמצאת במרחק של כ-300 מטרים ממערב למוקד ההפגנה המרכזי וכמה עשרות מטרים מצעירים שיידו אבנים לעבר חיילים. באותו רגע ירו חיילים שעמדו בסמוך כדורי "גומי", שאחד מהם פגע בראשו של טאהא.

 

א.ע., תושב הכפר בן 31, עמד במרחק של כמה עשרות מטרים במורד הגבעה. בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי סיפר מה אירע:

עמדתי במרחק של שלושים או ארבעים מטרים מבית שנמצא בבנייה. ראיתי את הנער יוסף טאהא עולה במדרגות שמובילות לחצר, ואז הוא נעלם משדה הראיה שלי.

מיד שמעתי שלוש או ארבע יריות של כדורי "גומי" שבאו מלמעלה, ומיד אחריהן צעקות. הנחתי שיוסף צועק, כי לא ראיתי אף אחד אחר נכנס לחצר. רצתי לשם ומצאתי אותו שוכב על הקרקע כשהוא מדמם מהראש. במרחק של 40-30 מטרים מהמקום ראיתי בערך שמונה חיילים, שהתרחקו במעלה הגבעה. קראתי לצעירים שיבואו לעזור לי לפנות את יוסף והגיע צעיר שעזר לי. העלינו אותו לאמבולנס והוא פונה לבית החולים רפידיא בשכם. נסעתי אתו. במהלך הנסיעה ניסיתי להשאיר אותו ער ולדבר אליו, כדי שלא יאבד את ההכרה. כשהגענו לבית החולים הוא הוכנס לטיפול נמרץ.

בבית החולים טופל טאהא ועבר בדיקת CT, בה התגלו שברים בגולגולתו. לאחר שישה ימי אשפוז הוא שוחרר לביתו. כיום מצבו טוב והוא חזר ללימודים, אולם אירועי אותו יום נמחקו מזכרונו.

חצר הבית בבנייה שבה הסתתר יוסף טאהא בעת שנפגע. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 8.12.20

אביו, עבד אל-פתאח טאהא, פנסיונר בן 70, נשוי ואב לעשרה, נסע לבית החולים מיד כשנודע לו כי בנו נפצע. בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי, סיפר:

בשעות הצהריים התקשר אלי אחד מתושבי הכפר וסיפר לי שהבן שלי יוסף נפצע פציעה קלה ושהעבירו אותו לבית חולים בשכם. מיד נסעתי לבית החולים וכשהגעתי לשם מצאתי את בני שוכב על המיטה במיון. הייתי המום כשראיתי שהעין הימנית וצד ימין של הפנים שלו היו נפוחים ובצבע כחול. הרופאים והפרמדיקים טיפלו בו, חבשו את מקום הפציעה וצילמו אותו, ואז הודיעו לי שיש שברים בגולגולת אבל שכרגע הם לא יכולים לנתח אותו. יוסף לא הצליח לפקוח את העיניים והיה כמעט מחוסר הכרה. לא הצלחתי לדבר איתו באותו יום.

למחרת חזרתי לבית החולים עם אשתי, והצלחנו לדבר איתו כמה דקות בטיפול נמרץ. היה לנו עצוב וקשה מאוד לראות אותו ככה. אחרי שלושה ימים מצבו השתפר והוא הועבר מטיפול נמרץ למחלקות לעוד שלושה ימים. המצב שלו המשיך להשתפר כל יום, וזה נתן לנו תקווה שלא יהיה נזק קבוע בעקבות הפציעה. הרופאים החליטו שלא לנתח אותו בגלל השיפור במצב. אחרי שישה ימים בבית החולים הוא השתחרר הביתה. הרופאים רוצים לטפל בשבר שיש לו ליד עין ימין אבל הם חוששים שהם יצטרכו להוציא את העין עקב כך.

* לפי מסד הנתונים בעניין הגנה על האזרחים בניהול משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.