דילוג לתוכן העיקרי
עובדים פלסטינים עוברים בפרצה בגדר ההפרדה ליד פרעון שבאזור קלקיליה. צילום: אלכס ליבק, 6.6.20.
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים ארבו לפועלים פלסטינים וירו בהם בנוהל קר ומחושב, היכו ושברו את ידו של נער בן 15

מאז תחילת מאי 2020 תיעד בצלם חמישה אירועים בהם חיילים ארבו לפלסטינים שניסו להיכנס לישראל, לצורכי פרנסה, דרך פרצות בגדר ההפרדה באזור הכפר פרעון שמדרום לטול כרם. בארבעה מקרים החיילים ירו בפועלים ופצעו חמישה מהם. במקרה הנוסף החיילים היכו נער בן 15, עד שזרועו נשברה והוא סבל מדימום פנימי בבטנו. במרבית המקרים, לאחר הירי טיפלו החיילים בפצועים שנותרו במקום, ואמבולנס ישראלי שהגיע לגדר פינה את הפצועים למחסום אל-כפריאת הסמוך, שם חיילים צילמו את הפצועים ואת תעודות הזהות שלהם והם פונו באמבולנס של הסהר האדום לבית חולים בטול כרם.

בכל יום נכנסים לישראל אלפי פלסטינים לצורך עבודה, ללא היתר, בהעדר כל ברירה אחרת: השגת היתרים כרוכה עבור רבים במכשולים בלתי עבירים שמציבה מדיניותה של ישראל, שמונעת במקביל פיתוח של כלכלה פלסטינית עצמאית. מאז התפרצות מגפת הקורונה הטילה ישראל הגבלות נוספות על כניסת פועלים לישראל, בין השאר באמצעות צמצום מספר ההיתרים שהיא מנפיקה ודרישה כי הנכנסים ישהו בישראל פרק זמן ממושך מבלי לשוב לביתם. ישראל מודעת היטב למציאות זו והיא אף מרוויחה ממנה בשל קיומו של כוח עבודה זול ומוחלש.

הפגיעה בפלסטינים המנסים לחצות את הגדר אינה פרקטיקה חדשה או ייחודית לפרעון – כפי שבצלם תיעד ופרסם בעבר. בחודשים אוקטובר-דצמבר 2019 לבדם חיילים באותו מחוז ירו ירי חי ברגליהם של לפחות 17 פלסטינים שביקשו להיכנס לישראל דרך פרצות בגדר, וכדור מתכת מצופה גומי ברגליו של פלסטיני נוסף.

אין כל דרך להצדיק את הכאתו של קטין או את הירי ברגליהם של פועלים שלא סיכנו איש. מעשים אלה נעשו ממארב – בידיעה שפלסטינים יעברו בפרצות שמיקומן ידוע היטב לצבא ובהמתנה לרגע שבו ניתן יהיה לפגוע בהם. חשוב להדגיש: הבחירה בהתנהלות זו אינה יוזמה מקומית של חיילים בודדים אלא יישום מדיניות שמתופעלת היטב. בהתחשב בכך, מובן גם שאיש לא יידרש לתת את הדין על המעשים המתוארים כאן – לא מי שביצעו אותם ולא מי שאישרו את ביצועם.

תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי גבה עדויות מעובדים תושבי האזור, שחלקם נפצעו מירי החיילים.

פלסטינים, בהם נערים, בדרכם לחצות את גדר ההפרדה ולהיכנס לישראל לצורכי פרנסה. צילום: אלכס ליבק, 6.6.20

חיילים הכו קשות נער בן 15, שברו את זרועו וגרמו לדימום פנימי בבטנו, 7.5.20

ביום חמישי,ה-7.5.20, בסביבות השעה 6:30, תכננו שני בני דודים תושבי הכפר פרעון, א.י., בן 15, ול.פ., בן 18, להיכנס לישראל דרך פרצה בגדר התיל שבאזור הכפר פרעון בכדי לחפש עבודה זמנית בישראל. כשעמדו ותצפתו על המקום, בצדה המזרחי של הגדר, הגיע למקום ג'יפ ועצר על כביש הביטחון, במרחק של כ-15 מטר מהם. מהג'יפ ירדו שלושה חיילים שצעקו לצעירים לעצור וירו כמה יריות באוויר. ל.פ. הצליח לברוח לכיוון בתי הכפר אולם א.י. נפל ארצה. שלושת החיילים רצו אליו, ואז בעט בו אחד מהם וחייל שני היכה אותו עם קת הרובה. א.י. איבד את הכרתו למספר דקות והחיילים נעמדו סביבו.

בשלב הזה התאספו מספר תושבים שראו את מה שאירע, התקרבו אל א.י. והכניסו אותו למכוניתו של אחד התושבים, מבלי שהחיילים יביעו התנגדות כלשהי. התושב הסיע אותו לבית משפחתו ומשם לבית החולים ת'אבת ת'אבת שבטול-כרם, ביחד עם שניים מבני משפחתו. בבדיקות וצילומי רנטגן שעבר א.י. בבית החולים אובחנו דימום פנימי בבטן ושבר בזרועו הימנית. הוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ עד ל-12.5.20, אז הועבר למחלקת כירורגית ילדים, משם שוחרר לביתו ב-14.5.2020.

כך תיאר א.י. את תקיפתו בידי החיילים בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב-9.5.20:

ב-7.5.20 בן דוד שלי ואני רצינו לעבור את הגדר כדי למצוא עבודה זמנית בישראל, לאותו יום, כדי שיהיה לנו כסף לקנות בגדים לחג.

הגענו לגדר ההפרדה בסביבות השעה 6:30 בבוקר, ועצרנו כמה מטרים לפניה. פתאום הופיע ג'יפ צבאי וירדו ממנו שלושה חיילים. הם התחילו לירות ולצעוק עלינו לעצור. פחדתי מאוד, במיוחד כשראיתי שהחיילים רודפים אחרינו. נבהלתי מאוד. אני ובן דוד שלי התחלנו לרוץ מזרחה, לכיוון הבתים של הכפר, אבל אחרי שלושה או ארבע צעדים מעדתי על אבן ונפלתי על הבטן. כאב לי מאוד. התחלתי לצעוק ולא יכולתי לזוז ולנשום.

בינתיים, הבן דוד שלי התרחק והצליח לברוח. החיילים הגיעו אליי ובזמן ששכבתי על הבטן אחד מהם בעט לי בגב והשני הכה אותי בכתף ימין עם הרובה שלו. מרוב כאבים מהנפילה והמכות כבר לא ידעתי מה קורה איתי ואיבדתי את ההכרה.

התושב שהגיע לאזור במכוניתו ופינה את א.י. תאר את מה שראה:

ראיתי ג'יפ צבאי שנסע מהר ועצר מול אחת הפרצות בגדר. שלושה חיילים ירדו ממנו. הם צעקו על שני צעירים, הורו להם לעצור וירו אש חיה באוויר. באותו זמן הייתי במרחק של 40-30 מטרים מהפרצה בגדר. ראיתי את שני הצעירים רצים. אחד מהם הצליח לברוח והשני ניסה לברוח ונפל על הקרקע בגלל אבנים. ראיתי את החיילים מגיעים לבחור שנפל. בינתיים יצאתי מהאוטו כדי לראות מה קורה. מאוחר יותר נודע לי שלצעיר שנפל קוראים א.י. התחלתי להתקדם אל הצעיר ששכב על הקרקע, שהיה מוקף בחיילים. יחד איתי באו כמה צעירים. הרמנו את א.י. ועזרנו לו להגיע עד למכונית שלי. החיילים לא התנגדו.

הסעתי את א.י. לבית שלו והוא צעק ובכה מכאבים כל הדרך. כשהגענו לשם אמא שלו ואחיו נכנסו למכונית והסעתי אותם לבית החולים ת'אבת ת'אבת בטול כרם, ואז חזרתי הביתה.

לא רק תקיפה, גם ירי חי:

חיילים שארבו ליד פרצה בגדר ירו ברגלו של ע. ח., 3.5.20

ביום ראשון, 3.5.20, בסביבות השעה 6:45, הגיעו ו.ח., בן 55 ושני בניו הבגירים, תושבי הכפר ד'ינאבה שבמחוז טול-כרם, לשער חקלאי ממערב לכפר פרעון. השלושה מחזיקים בהיתרי כניסה חקלאיים לאדמותיהם שמעבר לגדר ההפרדה והשער היה אמור להיפתח בשעה 7:00, אלא שהחיילים לא הגיעו. בשעה 7:30 התייאשו השלושה והחליטו, יחד עם אנשים נוספים שהמתינו במקום, לנסות לעבור בפרצה סמוכה בגדר. מיד לאחר שעברו בפרצה ירו חיילים ממארב, ללא אזהרה, ירי חי באחד הבנים, ע. ח., בן 31, ופצעו אותו ברגל שמאל. הוא פונה באמבולנס ישראלי למחסום אל-כפריאת הקרוב, ומשם נלקח באמבולנס של הסהר האדום לבית החולים ע"ש ת'אבת ת'אבת בטול-כרם. החיילים לא אפשרו לאביו ואחיו ללוותו והורו להם לעזוב את המקום.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם בטלפון ב-6.5.20 סיפר ע.ח., נשוי ואב לארבעה:

חיכינו לחיילים שהיו אמורים להגיע לפתוח את השער בשעה 7:00 ובינתיים הגיעו עוד ארבעה אנשים. כשהחיילים לא הגיעו עד 7:30 החלטנו להיכנס לאזור התפר דרך אחת הפרצות בגדר שליד השער החקלאי. אני עברתי ראשון. הספקתי לעבור וללכת צעד או שניים ומיד ראיתי שני חיילים שהתחבאו בין עצי הזית ממערב לגדר, במרחק של 15-10 מטרים ממני. אחד מהם ירה ארבע או חמש יריות ואחד הכדורים פגע לי בכף רגל שמאל. נפלתי מיד על הקרקע. אחד החיילים צעק עלינו לעצור וכולם עצרו ולא זזו.

שני החיילים התקרבו אלי ואחד מהם התחיל להגיש לי עזרה ראשונה. תוך פחות משתי דקות הגיע אמבולנס ישראלי וקבלתי טיפול במקום. אחר כך האמבולנס פינה אותי למחסום אל-כפריאת, שם החיילים צילמו אותי ואת תעודת הזהות שלי, ואמבולנס פלסטיני שחיכה שם לקח אותי לבית חולים בטול כרם. בבית החולים בדקו וצילמו אותי, והוציאו את הקליע שחדר לרגל שמאל. אחרי שלושה ימים שוחררתי הביתה עם גבס על הרגל.

חיילים שארבו ליד פרצה בגדר ירו ברגלו של א. ע., 7.5.20

ביום חמישי, 7.5.20, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, הגיע א.ע., קבלן בניין בן 39, תושב מחנה הפליטים טול-כרם, נשוי ואב לארבעה, לשער החקלאי שליד פרעון. א.ע. החזיק בהיתר כניסה, אך ההיתר חייב אותו להישאר בישראל במהלך כל חודש הרמדאן, ולפיכך החליט שלא להשתמש בו ולהיכנס דרך אחת הפרצות בגדר שלידן המתינו כמה עשרות פלסטינים. אחרי שעבר בפרצה ירו בו חיילים ממארב, מבלי לתת לו אזהרה אפקטיבית, ופצעו אותו ברגל ימין. א.ע. פונה באמבולנס ישראלי למחסום אל-כפריאת, שם צילמו החיילים אותו ואת תעודות הזהות שלו. משם הוא נלקח באמבולנס של הסהר האדום לבית החולים ע"ש ת'אבת ת'אבת בטול-כרם.

בעדות שמסר א.ע. ב-9.5.20 הוא תיאר את מה שאירע:

התקדמתי אל אחת הפרצות בגדר, וראיתי עשרות פועלים שחיכו לעבור בפרצות. עברתי את התלתלית ואת הגדר והלכתי עוד כמה צעדים עד שהגעתי לכביש הביטחון. פתאום הופיעו שני חיילים שיצאו מבין עצי הזית. הם ירו כדור אחד באוויר וכדור אחד שפגע ברגל ימין שלי, מתחת לברך. הרגשתי כאב חזק ונפלתי על הקרקע. לא שמעתי שום קריאות אזהרה של החיילים.

שני החיילים, שאחד מהם היה רעול פנים, נגשו אלי ואז הגיעו עוד חיילים. אחד מהם אמר בעברית לחייל אחר לאזוק לי את הידיים. הצגתי להם את ההיתר החדש שלי, והם לא אזקו לי את הידיים. אחד מהם ניסה לעצור את הדימום מהרגל שלי. חייל אחר הזמין אמבולנס שהגיע תוך דקה או שתיים. קיבלתי עזרה ראשונה, ואחרי 15-10 דקות פינו אותי באמבולנס למחסום אל-כפריאת, שם החיילים צילמו אותי ואת תעודת הזהות שלי ואז אמבולנס פלסטיני שחיכה לי פינה אותי לבית חולים בטול-כרם.

בבית החולים עברתי בדיקות וגיבסו לי את הרגל מהירך עד כף הרגל. אחרי שלוש שעות העבירו אותי לבקשתי לבית חולים פרטי בטול כרם ומשם השתחררתי בערב עם הוראה לנוח ולא לדרוך על הרגל.

חיילים שארבו ליד פרצה בגדר ירו ברגליהם של ס.ס. וח.ק., 10.5.20

ביום ראשון, 10.5.20, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, הגיעו ס. ס., תושב טול-כרם בן 21, ודודו, ח. ק., תושב מחנה הפליטים אל-פארעה שמצפון-מזרח לשכם, בן 58, לאחת הפרצות שבגדר ועברו בה. כשהגיעו השניים לכביש הביטחון שבין הגדרות ירו בהם חיילים שהגיחו מבין עצי הזית שממערב לגדר ופצעו את שניהם ברגליהם. גם הפעם קיבלו השניים עזרה ראשונה מהחיילים, הועברו באמבולנס ישראלי למחסום אל-כפריאת, שם צולמו הם ותעודות הזהות שלהם, ופונו משם באמבולנס של הסהר האדום פינה לבית החולים ע"ש ת'אבת ת'אבת בטול-כרם.

בעדות שמסר ב-20.5.20 סיפר ס.ס.:

נכנסתי ראשון דרך אחת הפרצות והתקדמתי עד לאמצע כביש הביטחון. דוד שלי הלך אחרי. לא ראיתי חיילים באזור עד שפתאום ירו עלינו בערך ארבעה כדורים, בלי אזהרה מוקדמת או קריאות לעצור. נפגעתי בקרסול שמאל ובאזור הברך הימנית. לא ראיתי את החיילים שירו, אבל אחרי הירי  שמעתי אותם ממרחק של 15-10 מטרים מאתנו.

ניסיתי לברוח כמה מטרים עד שנפלתי. בערך שישה חיילים התאספו סביבי מיד ואחד מהם ניסה לעצור את הדימום עם חתיכות בד. דיממתי הרבה וכאב לי מאוד. לא יכולתי לעמוד. החיילים השכיבו את דוד שלי לידי וראיתי שגם הוא נפצע ברגל.

תוך כמה דקות החיילים לקחו אותנו באלונקות לשער החקלאי של פרעון, שנמצא מאה מטרים משם, ותוך חמש דקות הגיע אמבולנס ישראלי והצוות נתן לנו טיפול ראשוני ופינה אותנו למחסום אל-כפריאת. החיילים צילמו אותנו ואת תעודות הזהות שלנו, ואמבולנס של הסהר האדום פינה אותנו לבית חולים בטול כרם.

בבית החולים הרופאים בדקו אותי ועשו לי צילומי רנטגן וגילו שיש חורי כניסה ויציאה של הכדור ברגל שמאל ופציעה מתחת לברך ימין. דוד שלי נפגע מכדור שנכנס לרגל ימין מתחת לברך ונשאר בפנים. הייתי בבית החולים 6 שעות בערך ואז שחררו אותי הביתה עם תרופות להמשך טיפול במרפאה האורטופדית של בית החולים. כרגע אני לא עובד ונעזר בקביים כדי להסתובב בבית.