דילוג לתוכן העיקרי
מבט מהגג עליו נורה זייד קיסייה אל מחנה הפליטים אל-פוואר. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם,  13.5.20
תפריט
מהשטח
נושאים

עוד כניסה למחנה פליטים, עוד הרג נפשע וחסר תוחלת של נער

ביום רביעי, 13.5.20, בסביבות השעה 5:30 בבוקר, נכנסו כעשרים חיילים בכלי רכב מסחרי בעל לוחיות זיהוי פלסטיניות לשכונת בית ג'יברין שבמזרח מחנה הפליטים אל-פוואר שמדרום לחברון. חלקם התפרסו על גגות בתים בשכונה והיתר המשיכו להתקדם לאורכה. כמה עשרות צעירים ונערים יידו לעברם אבנים ובקבוקים ריקים. החיילים הגיעו לאחד הבתים כדי לעצור את אחד מתושביו, וכשגילו כי אינו בבית שבו על עקבותיהם והחלו להתקדם ברגל לכיוון היציאה מהמחנה. יידוי האבנים לעברם נמשך לסירוגין והחיילים השליכו לעבר הצעירים רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע, כדורי מתכת מצופים גומי ואש חיה באוויר.

זייד קיסייה. התמונה באדיבות המשפחה

זייד קייסיה, בן ה-17, גר בבניין הניצב במרחק של כמה מאות מטרים משכונת בית ג'יברין, עמד אותה שעה מחוץ לביתו ושיחק בטלפון הנייד שלו. כשהתקרבו החיילים עד למרחק של כמאה מטרים מבית משפחתו, הוא עלה לגג, שממנו כבר צפו כמה מבני משפחתו על המתרחש. בני המשפחה הזהירו אותו לבל יתקרב לקצה הגג, המוקף חומה נמוכה, בשל צלף שעמד בפינת הרחוב, אך הוא לא שעה לאזהרותיהם. הוא ניגש לקצה כדי להתבונן במתרחש ונפגע מיד מכדור "טוטו" (בקוטר 0.22 אינץ') שירה בו הצלף, ממרחק של כמאה מטרים.

קייסיה נפגע בפניו והתמוטט. הוא פונה מיד לבית חולים בעיירה יטא הסמוכה, אולם כעבור זמן קצר נקבע מותו. במהלך האירוע נפצעו ארבעה תושבים נוספים מירי חי, אחד מהם קטין, וכולם שוחררו מבית החולים במהלך השבועיים שחלפו מאז. הצבא מסר כי חייל אחד נפצע באורח קל.

צלף ירה בראשו של זייד קייסיה, ללא כל סיבה ומבלי שסיכן את חייו של איש. דובר צה"ל מיהר אמנם להודיע כי גם הפעם, כמו תמיד, נפתחה חקירת מצ"ח. אולם כפי שבצלם חזר והתריע בעקבות ניסיון ארוך שנים, מטרתן של חקירות אלו אינה הגעה לחקר האמת, והן רק חלק ממנגנון הטיוח של הפרקליטות הצבאית. מדיניות זו מאפשרת לירי הקטלני, הבלתי חוקי והבלתי מוסרי בפלסטינים להימשך ללא הפרעה, שהרי ממילא איש לא נדרש לתת את הדין – לא החיילים, לא מפקדיהם, לא אלה שניסחו את ההוראות ולא אלה המטייחים את המעשים.

מבט מהנקודה שבה היה הצלף אל הגג עליו נהרג זייד קייסיה (המסומן בחץ). צילום: כרים ג'ובראן, בצלם, 16.5.20.

בת דודו של קייסיה, הדיל אל-פיומי, בת 14, תלמידת כיתה י', סיפרה בעדות שמסרה ב-18.5.20 לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש מה ראתה כשעלתה עם אחותה אסיל ודודתה נמארק לגג הבניין, בסביבות השעה 5:30 בבוקר:

הדיל אל-פיומי. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 4.6.20.

העימותים התנהלו רחוק מאיתנו. שמענו ירי ופיצוצים של רימוני הלם. עמדנו בפינה המזרחית של הגג, שמשקיפה על שכונת בית ג׳יברין. לא חשבנו שאנחנו עומדות במקום שמסכן אותנו. היו תושבים אחרים על גגות בתים ועשרות תושבים ברחוב הראשי, מתחת לבית שלנו.

ככל שעבר הזמן העימותים הלכו והתקרבו אלינו, לרחוב הראשי של המחנה. גם הדוד שלי עזיז עלה לגג. הילדים למטה עקבו אחרי החיילים וזרקו עליהם אבנים מהסמטאות והחיילים נעצרו כל פעם, ירו קצת ואז המשיכו. הם עדיין היו רחוקים מאתנו.

ראיתי חייל שהחזיק רובה ארוך כורע בפינת הרחוב, בין חנויות, במרחק של בערך מאה מטרים מאיתנו. הוא כיוון את הרובה שלו לכיוון שלנו. הזהרתי את אחותי אסיל ואת דודה שלי נמארק והתרחקנו לקצה השני של הגג. התיישבנו שם על הרצפה ואז ראיתי את בן הדודה שלי זייד מגיע לגג יחד עם אחיו ג'יהאד, בן 13, והולך מיד לפינה המזרחית שלו. הדוד שלי אמר לו לרדת מהגג והזהיר אותו שלא יתקרב לקצה, אבל זייד התעלם מהאזהרה. פתאום ראיתי את זייד הולך אחורה צעד או שניים ונופל על הרצפה, על הגב. לא הבנתי מה קרה. נמארק וג׳יהאד רצו אליו. שמעתי את נמארק אומרת לו שהוא עובד עליה. ראיתי דם על הפנים שלו ומיד אחר-כך החל לרדת לו הרבה דם שנזל על הגג. הבנתי שהוא נפצע והתחלתי לצעוק בקולי קולות. פחדתי מאוד ולא התקרבתי אליו. בכיתי וצעקתי וגם נמארק ואחותי אסיל בכו וצעקו.

החייל כיוון את הרובה שלו אל הבית שלנו ופשוט ירה. לזייד היה מזל רע, הוא לא ציפה שהחייל ירה בו ויהרוג אותו. החייל היה רחוק, וזייד לא עשה שום דבר חוץ מלהסתכל על הרחוב.

דודו של קייסיה, עזיז אל-פיומי, בן 33, עלה לגג זמן קצר לפני הירי בזייד. בעדות שמסר ב-14.5.20 לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש תיאר מה אירע:

עזיז אל-פיומי. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 7.6.20

צעקתי על זייד והזהרתי אותו שלא יתקרב לפינה של הגג אבל הוא התעלם ממני והלך ממש עד לפינה. פתאום ראיתי אותו נופל אחורה בין מכלי המים, וראיתי שהוא מדמם מהראש. התבלבלתי ולא ידעתי מה לעשות. רצתי למטה במדרגות לדירה של אחי סמיר. הערתי אותו ואמרתי לו שזייד נפגע בראש. עלינו יחד לגג, ואשתי ואחייניות שלי עדיין היו שם וצרחו. כמה אנשים עלו לגג ואחרי כמה דקות הם הורידו את זייד לרחוב כשהראש שלו מכוסה בחולצה. הם נסעו איתו לבית החולים הממשלתי ביטא. מהדימום המאסיבי שלו מהחלק האחורי של הראש ומכל הדם שנשאר על הגג הבנתי כבר שהוא כנראה נהרג. נסענו אחריהם לבית החולים וכשהגענו לשם הרופאים כבר קבעו את מותו.

אמו של זייד, ברלנת קייסיה, בת 46, גרושה ואם לתשעה, סיפרה בעדות שמסרה ב-26.5.20 לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש על אותו יום ועל בנה:

ברלנת קייסיה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 4.6.20.

כשזייד נפצע אמרו לי שהוא נפצע קל בכתף, אבל לא האמנתי ונסעתי לבית החולים. כשהגעתי לשם רציתי לרוץ פנימה אבל אחי, שעמד שם, עצר אותי וביקש שאתפלל עבור זייד.

אחרי שעתיים בערך העבירו את הגופה של זייד לקבורה בעיירה א-ד'אהרייה, שבה גר אבא שלו. נסעתי לשם כדי להפרד ממנו. לא יכולתי להאמין שזייד נהרג ככה. הוא יצא מהבית כשעדיין ישנתי. לו לפחות הייתי רואה אותו פעם אחרונה לפני שהוא מת. אולי הייתי מצליחה בכלל למנוע ממנו לצאת עד שהחיילים יעזבו את המחנה.

זייד היה ילד רגוע ויצירתי שאהב את החיים. הוא אהב לשיר בהופעות של חברים וקרובי משפחה. הוא מאוד רצה להיות מוסיקאי ותכנן ללמוד מוסיקה בבית לחם. כשהיה מבקש ממני כסף הוא היה מבטיח שיחזיר לי כשיהיה זמר מפורסם. אחרי שהוא נהרג, חברים שלו שלחו לי הרבה סרטונים שלו שר. לפחות זייד השאיר הרבה דברים יפים שמזכירים לי אותו, ועזב אותי כשהוא נהנה מהחיים.

אני לא מאמינה שהוא מת, אני מתגעגעת אליו מאוד ומדמיינת שהוא ייכנס הביתה בחג, ינשק אותי ויאחל לי חג שמח כמו תמיד.