דילוג לתוכן העיקרי
מכלי מים על גגות בתים בכפר קדום. צילום: איל שגיב, בצלם, 17.7.19
תפריט
מהשטח
נושאים

גם בימי קורונה: חיילים יורים ומחוררים מכלי מים בכפר קדום

אחרי שעה בערך שמענו מים זורמים לחצר דרך המרזבים. החצר התמלאה במים. אחר כך כדור פגע גם בחלון במטבח וניפץ את הזכוכית. ממש מול החלון נמצאת הגבעה שעליה עומדים החיילים ולכן הייתי בטוח שמשם ירו על הבית. זו הייתה הפעם השלישית בחודש האחרון שחיילים פגעו במכל שלנו. בכל פעם איבדנו הרבה מים.

אשרף שתיווי, בעדות שמסר ב-26.4.20

בשבועות האחרונים חיילים יורים שוב שוב במכלי מים על גגות בתי הכפר קדום, ומנקבים אותם. הירי נעשה במהלך ההפגנות השבועיות שמקיימים תושבי הכפר מאז שנת 2011 נגד סגירת היציאה המזרחית ממנו, שהדרך היוצאת ממנה ומובילה לשכם עוברת בהרחבה של התנחלות קדומים.

כתוצאה ממדיניותה של ישראל, תושבי הגדה סובלים ממצוקת מים קשה ומאי-סדירות באספקתם. על מנת להקל על מצוקה זו, תושבים מציבים על גג ביתם מכלי מים, בנפח של 500 או 1,000 ליטרים, כדי לאגור מים בשעות האספקה, בהם יוכלו להשתמש בשעות שבהן אין להם מים בצנרת.

נקבי כדורים שנסתמו במכל המים של משפחת שתיווי. הצילום באדיבות המשפחה

תחקיר בצלם העלה שמדובר בירי מכוון וכי כתוצאה ממנו איבדו תושבים מאות ליטרים של מים וכעת הם ייאלצו לקנות מכלים חדשים, שמחירם גבוה ומגיע לכ-500 ש"ח האחד. מאז תחילת חודש אפריל פגעו חיילים ב-24 מכלי מים על גגות בתים בכפר, בחלקם יותר מפעם אחת. בחלק מהבתים נפגעו המכלים שלוש או ארבע פעמים במהלך כחודש וחצי.

הפגיעה במכלי המים היא התעמרות לשמה, מהווה ענישה קולקטיבית של התושבים ובוודאי שאינה חוקית. בימים אלו, בהם נדרשים התושבים להקפדה יתירה על היגיינה ובכלל זה שטיפת ידיים תכופה בשל התפרצות הקורונה, התנהלות זו חמורה עוד יותר. למרות זאת, הירי נמשך כבר כמה שבועות ללא הפרעה, באופן המעיד על כך שאין מדובר ביוזמה של חייל כזה או אחר אלא בהתנהלות הזוכה לכל הפחות לגיבוי מהמפקדים בשטח, המבטאת את הזלזול שלהם בחייהם וברכושם של תושבי הכפר.

 

את העדויות גבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי.

ביתם של עאסם ונוהא עקל

ביום שבת, 25.4.20, בסביבות השעה 13:30, כשעה אחרי תחילת ההפגנה, ירו חיילים לעבר מכלי המים שעל גג ביתם של עאסם עקל, בן 42, אשתו נוהא בת 43, וחמשת ילדיהם ומשפחתו של אחיו. כשהסתיימה ההפגנה, עלה אב המשפחה, עאסם עקל, לגג הבית ותיקן באופן זמני את חורי הירי במיכלי המים.

בעדות שמסר למחרת סיפר:

עאסם עקל. התמונה באדיבות העד

בזמן ההפגנה והעימותים עם החיילים שחיכו למפגינים, הייתי עם אשתי והבנים שלנו בבית. מפעם לפעם שמענו ירי של כדורים חיים, כדורי "גומי" ורימוני גז. תוך כדי כך שמעתי גם ירי מהגבעה שמאחורי הבית שלנו, במרחק של מאתיים מטרים בערך מאיתנו, ואחרי כמה רגעים שמעתי מים זורמים מהגג לחצר דרך המרזבים. בגלל שהחיילים היו על הגבעה פחדתי לעלות לגג ורק סגרתי את ברז המים הראשי כדי שהמכלים לא יתמלאו.

חיכיתי בערך שעה, עד שההפגנה נגמרה, וכשהייתי בטוח שהחיילים כבר לא שם עליתי לגג. ראיתי את החורים שנוצרו במכלי הפלסטיק, ותקנתי אותם בצורה זמנית – הכנסתי בורג והוספתי סביבו חומר הדבקה כדי לאטום את החור, אבל הוא עדיין דולף. איבדנו בערך 450 ליטרים של מים. גם בשנה שעברה הצבא הישראלי ירה על מכל המים שלנו ונאלצנו להחליף אותו ולקנות חדש.

בתקופה האחרונה, בגלל מגיפת הקורונה, חייבים להקפיד במיוחד על ניקיון, להתרחץ, לכבס את הבגדים, לרחוץ ידיים. ואלה גם המים שמשמשים אותנו לשתייה ובישול. אני לא מבין איך לחיילים יש לב לפגוע ככה במכלי המים. מים הם מקור חיים עיקרי לכל אדם.

בזמן הקורונה גם קשה יותר לנסוע עכשיו בין הכפרים ובכל מקרה החנויות שמוכרות מכלי פלסטיק בכפרים הסמוכים סגורות. התיקון שעשיתי הוא רק זמני. אצטרך לקנות מכל חדש והמחיר של הקנייה וההרכבה של מכל כזה הוא 500 שקלים.

בית משפחת שתיווי המורחבת

מאז תחילת אפריל ירו חיילים שלוש פעמים במכלי המים שעל גג בית משפחת שתיווי המורחבת. המכלים משמשים שלוש דירות בבניין בן שלוש הקומות – דירתם של עאווני שתיווי, בן 38, אשתו רוואא, בת 31, וארבעת ילדיהם; דירת אחיו מועין, בן 45, אשתו נהיל בת 36, ושני ילדיהם; ודירת אמו נזיקה, בת 67 ודודתו עבלה, בת 65.

בעדות שמסר עאווני שתיווי ב-3.5.20 הוא סיפר:

הפעם הראשונה שהחיילים ירו במכלי המים שלנו הייתה ביום שישי, 10.4.20, בסביבות השעה 14:00. המכל שלנו והמכל של אמא שלי ספגו כל אחד שני כדורים והמכל של אחי מועין כדור אחד. המים דלפו משלושת המכלים דרך המרזב לחצר הבית ומשם לכביש שליד הבית. יצאתי החוצה וסגרתי את הברזים למכלים כדי שלא יזרמו אליהם מים. חיכיתי עד שההפגנה נגמרה ורק אז עליתי לגג. לדעתי הירי הגיע מראש הגבעה שנקראת "ג'בל אל-אקרע", במרחק של מאה מטרים בערך מהבית שלנו. בדרך כלל בזמן ההפגנות עומדים שם איזה עשרה או 15 חיילים. התייעצתי עם אחי והחלטנו לא לקנות מכלים חדשים אלא לתקן אותם באופן זמני עם ברגים ודבק. שלושה מכלים חדשים יעלו לנו 1,500 שקלים.

שבועיים אחר כך, ביום שישי, 24.4.20, חיילים שוב ירו במכלים. המים זרמו דרך המרזב לחצר. הבנים שלי יצאו החוצה וסגרו את הברז הראשי. גם הפעם אני ואחי החלטנו לעשות תיקון זמני כדי למנוע דליפה של מים. שבוע אחר כך, ביום שבת, 2.5.20, זה שוב קרה. הפעם סגרתי את הברזים של המכלים כבר לפני ההפגנה, כדי לא לאבד עוד מים. גם הפעם סגרנו את החורים עם ברגים וחומרי הדבקה.

התיקונים שעשינו הם זמניים ולא יחזיקו מעמד לטווח ארוך. המכלים האלה ספגו יריות שלוש פעמים. בחלק מהם יש חמישה או שישה חורים. נצטרך להחליף אותם אבל אין טעם לעשות את זה עכשיו, נחכה שהחיילים יפסיקו לירות עליהם. גם בבתים שלידינו חלק גדול מהמכלים נפגעו מירי של החיילים שעל הגבעה.

המים במכלים משמשים אותנו בחיי היומיום – לשתייה, אוכל, כביסה, רחצה וניקיון באופן כללי. הירי של החיילים לעברם הוא לא מוסרי ולא אנושי. אולי הם חושבים שזה יביא להפסקה של ההפגנות השבועיות, אבל אם זה ככה הם טועים וחיים באשליה. גם אם הם ימשיכו בזה, אנחנו נתקן את מה שהם השחיתו ולעולם לא נרים ידיים ולא ניכנע.

ביתם של אשרף ואת'נאא שתיווי

מכל המים שעל ביתם של אשרף שתיווי, שוטר בן 44, אשתו את'נאא, בת 39, ושלושת ילדיהם, חורר ארבע פעמים מאז תחילת אפריל.

בעדות שמסר ב-26.4.20 סיפר:

אשרף שתיווי. התמונה באדיבות העד

ביום שישי, 24.4.20, היום הראשון בחודש הרמדאן, סיימתי להתפלל במסגד וחזרתי הביתה. קצת אחרי שהתחילה ההפגנה התפתחו עימותים בין המפגינים לחיילים, ושמענו רימוני הלם וגז וירי של אש חיה וכדורי "גומי".

אחרי שעה בערך שמענו מים זורמים לחצר דרך המרזבים. החצר התמלאה במים. אחר כך כדור פגע גם בחלון במטבח וניפץ את הזכוכית. ממש מול החלון נמצאת הגבעה שעליה עומדים החיילים ולכן הייתי בטוח שמשם ירו על הבית.

אשתי והילדים הקטנים שלי נבהלו. הכנסתי אותם לסלון כדי להרחיק אותם מטווח האש. יצאתי מהבית וסגרתי את ברז המים הראשי, כדי שלא נאבד הרבה מים. בגלל שהבית שלנו נמצא מול הגבעה, חיכיתי עד סוף העימותים ורק אחרי שהחיילים עזבו עליתי לגג כדי לבדוק את הנזק למכל ולנסות לתקן אותו עם ברגים.

החלון המנופץ בבית המשפחה. הצילום באדיבות המשפחה

זו הייתה הפעם השלישית בחודש האחרון שחיילים פגעו במכל שלנו. בכל פעם איבדנו הרבה מים, ובכל פעם אני שם ברגים בחורים של הירי. למחרת זה קרה בפעם הרביעית. זה היה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. החיילים על ראש הגבעה ירו שני כדורים על מכל המים והוא התרוקן לגמרי.

הירי של החיילים הישראלים במכלי המים הוא ענישה קולקטיבית של התושבים בכפר ופגיעה ברכוש שלהם בגלל ההפגנות השבועיות. אני לא יכול לשלם על מכל חדש ועל ההתקנה שלו 500 שקלים בכל פעם שהם יורים במכל. אז בכל פעם שהם יורים, אני סוגר את הברז הראשי, ואז מתקן זמנית עם ברגים דבק.