דילוג לתוכן העיקרי
פרצה בגדר בדהר אל-עבד כפי שתועדה ב-29.12.19. צילום: איל שגיב, בצלם
תפריט
נושאים

לחם וכדורים: חיילים ירו אש חיה על עובדים פלסטינים שניסו להיכנס לישראל ללא היתר

בחודשים אוקטובר-דצמבר 2019 תיעד בצלם יותר מעשרה מקרים שבהם חיילים, חלקם ממארב, ירו אש חיה וכדורי מתכת מצופים גומי ברגליהם של פלסטינים שניסו להיכנס לישראל לצורך עבודה דרך פרצות בגדר ההפרדה. לפחות 17 עובדים נפצעו מירי אש חיה ופועל נוסף נפצע מכדור "גומי" בפלג גופו העליון. כל המקרים אירעו באזור שמצפון לטול-כרם.

בכל יום נכנסים לישראל עשרות אלפי פלסטינים לצורך עבודה. לפי הערכות שהתפרסמו בכלי התקשורת כשליש מהם נכנסים ללא היתר, בהיעדר כל ברירה אחרת: מצד אחד, היתרים ניתנים במשורה, על פי קריטריונים נוקשים, שנקבעו בצורה שרירותית. מצד שני, ישראל מונעת את התפתחותה של כלכלה פלסטינית עצמאית – בין השאר באמצעות הגבלות על ייבוא וייצוא סחורות ועל פיתוח תעשייה, הגבלות על תנועה והשתלטות על עתודות הקרקע ועל משאבים פלסטיניים אחרים – ואינה מותירה לפלסטינים אפיקי פרנסה משמעותיים בתוך שטח הגדה.

ישראל מודעת היטב למציאות זו ואף מרוויחה ממנה ומאפשרת במודע כניסה יומיומית של אלפי עובדים ללא היתר, שכן כך היא מבטיחה את קיומו של כוח עבודה זול ומוחלש. למרות זאת, לאחרונה, החליט הצבא לירות אש חיה וכדורי "גומי" בעובדים פלסטינים העוברים דרך פרצות בגדר, באזור בו היא מורכבת מתלתלית, גדר, כביש ביטחון ותלתלית נוספת. על פי פרסומים בתקשורת, החיילים ירו במקרים אלה כדורי "טוטו" (0.22 אינץ'). בשנת 2009 הודה הצבא באופן רשמי, ולאחר ביקורת רבה, כי כדורי "טוטו" הם תחמושת חיה שהשימוש בה מותר רק כאשר נשקפת סכנת חיים. ואולם בפועל הצבא ממשיך להשתמש בתחמושת זו באופן מתירני, כאילו מדובר באמצעי לפיזור הפגנות.

הצבא אינו מכחיש כי חיילים יורים בעובדים שאינם מסכנים איש – טענה שהצבא אפילו אינו מעלה. בתגובת דובר צה"ל לכתבה שהתפרסמה בנושא הוא ניסה להצדיק את הירי בטענה שנעשה בתגובה לפגיעה בגדר. לדבריו, "המסתננים ניסו להיכנס לשטח ישראל תוך השחתת הגדר. כוחות צה"ל הגיבו בהתאם לכללים כדי לסכל את הפגיעה בגדר ואת ההסתננות לישראל". כדרכו, הוסיף דובר צה"ל כי מובן שהצבא "בוחן ומתחקר כל מקרה לגופו, במטרה הן לשמור על הביטחון והן לצמצם פגיעה באזרחים".

אין זה ברור מדוע הוחלט דווקא כעת לירות ברגלי העובדים ומי קיבל את ההחלטה. ואולם ברור שירי חי לעבר רגליו של אדם שאינו מסכן איש, ללא כל אזהרה, הוא בלתי חוקי. אי חוקיות זו בוטה אף יותר כשמדובר בירי מתוכנן, שבוצע על ידי חיילים ששכבו במארב והמתינו לעובדים בכוונה לפגוע בהם. הצבא מנסה להציג את העניין כהתמודדות עם נסיבות חריגות, ואולם זהו שקר גס: מדובר במציאות שגרתית לחלוטין, שהינה מוכרת היטב לרשויות ואשר ישראל, כאמור, היא הנהנית העיקרית ממנה.

אמירתו של דובר צה"ל כי הוא "בוחן ומתחקר" כל מקרה לגופו – לאחר שהצבא הוא זה שהחליט באופן שערורייתי על הצבתם המתוכננת של חיילים חמושים והורה להם לירות בעובדים המבקשים לפרנס את משפחותיהם – היא חסרת כל משמעות. מטרתה העיקרית היא, כרגיל, לטייח ולהשתיק ביקורת על מדיניות זו, באמצעות יצירת מראית עין של מנגנוני בדיקה וחקירה. תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי גבה עדויות מעובדים תושבי האזור, שחלקם נפצעו מירי החיילים.

נזלת עיסא

ביום שלישי, 10.12.19, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, התאספו כעשרים עובדים פלסטינים בסמוך לאחת הפרצות בגדר ההפרדה, מצפון לשער החקלאי בנזלת עיסא, שמעברו השני שוכנת העיירה בקה אל-ר'רבייה. לאחר שחלק מהעובדים עברו את הפרצה בגדר, חיילים שארבו להם בסמוך פתחו בירי חי לעברם ופצעו שלושה מהם – שניים ברגליהם ואחד באחורי ראשו. אחד הפצועים טופל במקום על ידי צוות אמבולנס ישראלי, וכולם פונו בסופו של דבר לבית החולים בטול כרם.

נ. ח'., פועל בניין בן 26 ואב לילד, עובד מזה כשנה בבקה אל-ר'רבייה. בעדותו תיאר מה אירע:

בזמן שחיכינו כדי לעבור בפרצה בגדר יצאו חיילים ממארב מולה והתחילו לירות עלינו אש חיה. אני הייתי בדיוק לפני הפרצה, ונפגעתי מירי ברגל שמאל. נפלתי מיד על האדמה. שאר העובדים ברחו מהמקום.

הרגשתי כאב חזק מאוד ברגל שמאל. דיממתי וצעקתי מכאבים. כמה מהחיילים התקרבו אלי. הם התחילו לנסות לטפל בי וקראו לאמבולנס ישראלי, שהגיע תוך כמה דקות. הפרמדיקים חבשו את הרגל שלי ועצרו את הדימום.

אחר כך החיילים העבירו אותי לשער של באקה אל-ר'רבייה. אמבולנס פלסטיני שהוזעק לשם פינה אותי לבית חולים בטול-כרם ושם ניתחו אותי וקיבעו את השבר. הרופאים אמרו לי שהקליע ריסק עצמות, ושהם הוציאו חלק מהרסיסים שלו אבל אצטרך עוד ניתוחים כדי להוציא את השאר.

אני נכנס דרך הפרצה הזו כבר כמה חודשים וחוזר דרכה בערב, בלי שום בעיות. הפתיע אותי שהחיילים ירו עלינו בלי שום אזהרה או קריאה. הם פשוט ישר ירו עלינו.

ארבעה ימים לאחר מכן, ב-14.12.19, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, הגיעו כעשרה עובדים לאותה פרצה. הם המתינו כחצי שעה כדי לוודא שאין חיילים באזור ואז החלו לעבור בפרצה. לאחר שאחד מהם עבר, ופועל נוסף ניסה לעבור, ירו עליהם חיילים אש חיה וכדורי "גומי".

א.כ., בן 25, תושב האזור, סיפר:

אחד הפועלים הצליח לעבור דרך הפרצה לצד השני וקרא לפועלים האחרים שחיכו. אני חיכיתי בתור, ובדיוק כשניסיתי לעבור חיילים ירו פתאום. אחד הכדורים פגע בכף רגל שמאל שלי. אני והפועלים האחרים ברחנו משם לכיוון הבתים של נזלת עיסא.

הפועלים שהיו איתי לקחו אותי ופצוע נוסף ברכב לכפר עתיל, שם חיכה לנו אמבולנס שלקח אותי לבית החולים בטול כרם. בבדיקות ובצילומי הרנטגן התברר שיש לי שברים בבוהן. הרופאים חבשו את הפצע ושמו לי גבס, וכעבור כמה שעות שחררו אותי הביתה.

כבר כמה שנים אני עובד בישראל בלי שום בעיות. אני יוצא בשעות הבוקר וחוזר בערב. הפרצה הזאת קיימת כבר כמה חודשים ופועלים עוברים דרכה בקלות. אני לא יודע למה פתאום החיילים החליטו לירות בפועלים.

ד.כ., מכונאי רכב בן 22, הגיע גם הוא באותו בוקר לפרצה בגדר. בעדותו סיפר:

חיכיתי עם עוד בערך עשרה פועלים קצת לפני הפרצה, כדי להיכנס. הפועל הראשון נכנס דרכה בשעה 7:30, ואז הוא אמר לנו שהדרך בטוחה ואין חיילים.

התקדמנו אל הפרצה ופתאום חיילים ירו עלינו ממארב. ברחנו לכיוון הבתים של הכפר נזלת עיסא. אני נפגעתי מכדור גומי מתחת לבית השחי השמאלי. התחבאנו בין הבתים. ראיתי קבוצה של חיילים ישראלים רודפת אחרינו, אחרי שהם עברו בפרצה בגדר. בינתיים כבר הספקתי לעלות על אוטו פרטי עם בחור שנפצע ברגל. כשהגענו לעתיל פגשנו אמבולנס של הסהר האדום שחיכה לנו שם ולקח אותנו לבית החולים. היו לי חבורות וחבלות במקום שבו פגע כדור ה"גומי", מתחת לבית השחי. בבית החולים חיטאו את מקום הפגיעה וחבשו אותו ואחר כך שחררו אותי הביתה. אני עובד כבר שנתיים במוסך בישראל, ועד לאירוע הזה לא נתקלתי בשום בעיה.

קפין

ביום שלישי, 10.12.19, הגיע י. ח'., תושב האזור בן 20, שעובד כפועל בניין מזה כמה שנים בבקה אל-ר'רבייה שבישראל, לפרצה בגדר באזור קפין. בעדותו סיפר:

בסביבות השעה 6:00 בבוקר עמדתי ליד הפתח בגדר. היו שם עוד עשרים בחורים בערך. כמה מהם התחילו לעבור בפתח אבל פתאום שמענו ירי, בלי שום אזהרה. לפני הירי לא ראינו שם בכלל חיילים. הם כנראה ארבו לנו ואז התחילו פשוט לירות על הפועלים. נפגעתי מכדור חי בכף רגל ימין ונשברה לי אצבע. אחרי שנפגעתי ברחתי ביחד עם עוד בחורים. הם לקחו אותי במכונית פרטית לצומת שמדרום לבאקה א-שרקייה ושם חיכה אמבולנס פלסטיני שפינה אותי לבית חולים בטול כרם. בבית חולים הכניסו אותי למיון, עשו לי צילומי רנטגן וגיבסו לי את הרגל.

למחרת, יום רביעי, 11.12.19, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, ניסו ב.ב., פועל בניין בן 49, וארבעה מבניו, בני 18-24 להיכנס לישראל דרך פרצה בגדר באזור קפין, כפי שהם נוהגים לעשות יחד מזה מספר שבועות. כשהגיעו, גילו שהפרצה תוקנה באמצעות חוטי תיל. אחד הבנים, ע.ב., בן 24, התקרב לגדר כדי לנסות לפתוח את הפרצה מחדש.

בעדותו סיפר:

לפני שבועיים התחלתי ללכת עם אבא שלי ושלושה מהאחים שלי לעבוד באתר בנייה בעיר באקה אל-ר'רבייה. בגלל שאני רווק צעיר אני לא יכול לקבל היתר כניסה לישראל. כמו הרבה פועלים אחרים אני הולך לעבוד ביישובים הערביים בתוך ישראל, דרך הפתחים הרבים שלאורך גדר ההפרדה. אני והאחים שלי מגיעים כל יום בשעה שבע בבוקר וחוזרים בערב דרך אותו פתח.

ביום רביעי, 11.12.19, הלכנו כרגיל מהכפר שלנו לפתח בגדר שמדרום לשער שליד קפין. כשהגענו לפתח, הופתענו לגלות שהוא נחסם בתיל. התקרבתי כדי לסלק את התיל ואז שמעתי קריאות בערבית, "עצור, עצור" ומיד אחרי זה היה ירי. ברחנו לרכב שלנו, שהשארנו במרחק של בערך 300 מטרים משם.

כשנכנסתי לרכב הרגשתי כאבים ברגל שמאל וחשבתי שנשרטתי מהקוצים שליד הגדר. הסתכלתי וראיתי שיורד לי דם. הכאב התגבר ואבא שלי נסע ישר לבית החולים בטול כרם, שם התברר שכדור נכנס ויצא מהרגל שלי, אבל הוא לא גרם לשברים או לקרעים בגידים.

עד עכשיו אני לא מבין למה החיילים ירו עלינו. מאות פועלים עוברים כל יום דרך הפתחים בגדר. אנחנו רק רוצים להגיע לעבודה. אם הייתי מוצא עבודה בגדה לא הייתי מסתכן עם בני המשפחה שלי.

פרצה בגדר בזיתא. צילום: איל שגיב, בצלם, 29.12.19

זיתא

ביום חמישי, ה-17.10.19, בסביבות השעה 6:00, הגיע מ.נ., נגר בן 19, תושב פחמה, לפרצה בגדר באזור הכפר זיתא. קרוב לפרצה כבר המתינו כמה פועלים נוספים, כדי לוודא שאין חיילים באזור. לאחר שנוואסרה עבר בפרצה והגיע לכביש הביטחון, הוא הבחין בכמה חיילים והם פתחו באש לעברו.

בעדותו סיפר:

ראיתי את החיילים שוכבים על האדמה כשהם מוסווים. באותו רגע הם ירו עליי. שני כדורים פגעו בי, אחד בברך ימין, והשני ברגל שמאל. הכדור השני שבר את העצם. שאר הפועלים שהיו שם ברחו מיד אחרי שהחיילים ירו. אחרי שנפגעתי נפלתי על הכביש והחיילים הגיעו ונעמדו סביבי. דיממתי משתי הרגליים ומאוד כאב לי. החיילים הגישו לי עזרה ראשונה עד שהגיע אמבולנס ישראלי והצוות שלו טיפל בי. אחר כך הם לקחו אותי למחסום ברטעה, שם חיכה אמבולנס פלסטיני שפינה אותי לבית החולים בג'נין. אחרי כמה שעות שם אבא שלי העביר אותי לבית החולים א-נג'אח בשכם, כי הפגיעה שלי הייתה חמורה. בבית החולים א-נג'אח עברתי שני ניתוחים לקיבוע השברים, ואחרי שבוע שוחררתי. אבל אחרי שבועיים חזרתי לבית החולים ונותחתי שוב.

החיילים הישראלים ירו בי בלי שום הצדקה. הם יכלו לעצור אותי במקום לירות בי ולפגוע בשתי הרגליים שלי. בכלל, אם הייתי יכול למצוא עבודה במקום המגורים שלי לא הייתי מסתכן בהגעה לבקה ולג'ית. אבל אני חייב לעבוד כדי להתפרנס וכדי שאוכל לבנות את העתיד שלי.

פרצה בגדר בדהר אל-עבד. צילום: איל שגיב, בצלם, 29.12.19

דהר אל-עבד

ביום שישי, ה-11.10.19, בסביבות השעה 9:30, הגיע א.כ., פועל בן 25, לפרצה בשער החקלאי בגדר בסמוך ליישוב דהר אל-עבד. במקום כבר היו פועלים נוספים שהמתינו להיכנס לישראל. בעדותו סיפר:

אחרי שנכנסתי דרך הפתח בגדר, הלכתי כמה מטרים. הסתובבתי אחורה כדי לראות מה קורה עם הבחורים האחרים שהמתינו לעבור ולומר להם שזה בטוח ושאפשר לעבור. אבל ברגע שהסתובבתי ראיתי חמישה חיילים ששכבו על הקרקע. באותו רגע החיילים ירו עליי אש חיה וכדורי "גומי". נפצעתי מכדור חי בירך ימין ומכדור "גומי" בכף רגל ימין. ניסיתי לברוח אבל נפלתי על הקרקע. היה שם עוד פועל שעבר בפתח בדיוק אחרי אבל הוא לא נפצע, החיילים שחררו אותו אחרי שעה בערך. שאר הבחורים הצליחו לברוח בלי להיפגע.

אחרי שנפלתי החיילים הגיעו אלי והזמינו אמבולנס של מגן דוד אדום והצוות שלו הגיש לי עזרה ראשונה. כעבור כשעה לקחו אותי למחסום ברטעה ושם חיכה אמבולנס פלסטיני שלקח אותי לבית החולים בג׳נין. בבית החולים נתנו לי טיפול ראשוני ותפרו לי את הפצעים. מאז הפציעה אני בבית ולא עובד.

אני עובד בבנייה בישוב עראבה מאז 2012. עד היום לא קיבלתי היתר כניסה לישראל. אני מסורב ביטחונית כי נעצרתי בעבר. אבל בגלל שאין עבודה בשכר סביר בגדה, אני חייב ללכת לעבוד בתוך ישראל בעבודות שמרוויחים בהן יותר כסף.