דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

ממשיכים לטייח: טיפול מערכת הביטחון בהריגתם של שני פלסטינים ובפציעתו של פלסטיני נוסף בחודש אוקטובר 2016

עדכון: פארס זיאד עטא באייד מת מפצעיו ב-23.12.16, לאחר שהיה בתרדמת בבית חולים ברמאללה מאז פציעתו ב-15.10.16.

ב-25.10.16 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח לגבי נסיבות מותו של ח'אלד בחר.

ב-25.10.16 התפרסם בכלי התקשורת כי תחקיר פנימי של הצבא קבע כי "כוחות צה"ל ומשמר הגבול היו יכולים לנהוג אחרת בתקריות הירי שהתרחשו בשבועיים האחרונים ובחלקן אף להימנע מירי". תחקיר זה התייחס לארבעה מקרי ירי, ששניים מהם הסתיימו במוות ואחד בפציעה קשה של נער. במקרה נוסף אליו התייחס התחקיר ירו שוטרי מג"ב על מכונית בא-ראם אך למרבה המזל לא נפגע איש.

תחקיר בצלם בנוגע לשלושת המקרים הראשונים מעלה כי כוחות הביטחון ירו ללא כל הצדקה וכאשר לא נשקפה להם סכנת חיים.

פארס באייד. התמונה באדיבות המשפחה1) פציעתו של פארס באייד

ב-15.10.16, בסביבות השעה 17:15, ירה חייל כדור מתכת מצופה גומי (להלן "כדור גומי") לראשו של פארס זיאד עטא באייד, בן 15, סמוך לכניסה למחנה הפליטים ג'לזון, ופצע אותו באורח קשה. לפי תחקיר בצלם, בסביבות השעה 17:00, יצאה קבוצה של כ-60-40 נערים וצעירים להפגין ליד ההתנחלות בית-אל הסמוכה למחנה הפליטים. המפגינים התמקמו מאחורי בית הספר לבנים, שנמצא במרחק של כמאה מטרים ממגדל השמירה הצבאי שבפאתי ההתנחלות, קראו קריאות לעבר החיילים ויידו אבנים בעזרת קלע לעבר המגדל.

לאחר כרבע שעה יצאה קבוצה של 10-8 חיילים לפזר את המפגינים. החיילים זרקו רימון הלם וירו "כדורי גומי" ואש חיה לעבר המפגינים. נער בן 14, שעמד להשליך בקבוק תבערה, נפצע משני "כדורי גומי" שפגעו בו בראשו ובמותנו. הנערים נסוגו לכיוון הכביש המחבר בין רמאללה ושכם ולגבעה סמוכה, משם המשיכו ליידות אבנים בידיהם ובאמצעות קלע לעבר החיילים שהיו במרחק של 50-40 מטרים מהם. במהלך העימותים, צעיר בן 23 נפצע בגבו מרסיסי כדור "טוטו" ונער נוסף בן 14 נפגע מירי "כדורי גומי" בגבו ובידו. שלושת הפצועים פונו לבית החולים ושוחררו לבתיהם.

כמה דקות לאחר מכן עלו כשישה מהחיילים לגבעה עליה עמדו המפגינים. חלק מהמפגינים ברח והתמקם במקומות אחרים, וכשישה מהם ירדו לתחתית הגבעה, שם הסתתרו במרחק של כ-30-20 מטרים מהחיילים שבראשה, שירו לעברם. בזמן שבאייד התכונן להשליך לעבר החיילים בקבוק תבערה שטרם הוצת, ירו לעברו האחרונים 4-3 "כדורי גומי" ואש חיה. אחד מ"כדורי הגומי" פגע בראשו. ש.ע., בן 17, תושב מחנה פליטים ג'לזון, תיאר לתחקירן בצלם איאד חדאד את הירי:

בזמן שהסתתרתי ליד פארס באייד, ירו ישירות עליו כדור גומי מלמעלה. הוא נפגע בחלק הקדמי-העליון של הראש. הפגיעה פערה פתח בקוטר שניים או שלושה סנטימטר. הוא התחיל לדמם חזק ונפל על הגב כשהוא מחוסר הכרה לגמרי, בלי תזוזה. העיניים שלו התהפכו.

מספר נערים שהיו במקום סחבו את באייד מספר מטרים, כשהם משתדלים להסתתר מהחיילים. נהג פלסטיני שהגיע למקום פינה את באייד לאמבולנס שחנה במרחק של כ-300 מטרים, שלקח אותו לבית חולים ברמאללה, שם נותח. "כדור הגומי" הוצא מראשו, אולם הוא טרם שב להכרה ומחובר עדיין למכונות החייאה במחלקת טיפול נמרץ.

לפי התחקיר הפנימי של הצבא כפי שפורסם בתקשורת, "ירי הכוח היה מוצדק, אך התנהלותו המקצועית הייתה שגויה והביאה לכך שהחיילים מוקמו בעמדת נחיתות." תגובת דובר צה"ל לפרסום התחקיר לא התייחסה כלל לירי לעבר באייד אלא רק לשלביה הראשונים של ההפגנה, ולכך ש"בעקבות האירוע הובהרו הנהלים בנקודת חיכוך רגישה זו, ומפקד המחלקה זומן לבירור אצל מפקד הגדוד."

מתחקיר בצלם עולה שהירי ממנו נפצע באייד לא היה חוקי. באייד נורה בזמן שעמד להשליך בקבוק תבערה שטרם הוצת לעבר החיילים, וממקומו בתחתית הגבעה עליה ניצבו לא היווה סכנה לחייהם. כפי שקבע גם התחקיר הפנימי של הצבא, התנהלות החיילים היתה שגויה והביאה לכך שחייל ירה "כדור גומי" לעבר נער בן 15, ממרחק שגם לפי הוראות הצבא אינו חוקי והוא מסכן חיים. תגובת הצבא, לפיה הכשל בהתנהלות הכוח היה מקצועי בלבד, אינה מתיישבת עם תוצאותיו הקשות של הירי.

רחיק יוסף. התמונה באדיבות המשפחה2) הריגתה של רחיק יוסף

ב-19.10.16, בסביבות השעה 13:00 בצהריים, ירו שוטרי מג"ב למוות ברחיק שג'יע מוחמד יוסף, בת 19, בצומת זעתרה (תפוח). לפי התחקיר הפנימי של הצבא, לאחר שיוסף שלפה סכין, ביצע אחד השוטרים נוהל מעצר חשוד, ירה לעבר רגליה אך לא פגע בה. בשלב זה, וכפי שניתן לראות גם בסרטון וידיאו שפורסם בכלי התקשורת, בעת שיוסף הייתה במרחק של מספר מטרים מארבעה שוטרי מג"ב, הם ירו לעברה כשלושים כדורים והרגו אותה. לפי פרסומים בכלי התקשורת, הירי פגע גם בכלי-רכב שבו נהג תושב אריאל, שלא נפגע.

למרות זאת, בתגובה לפרסום התחקיר נמסר ממג"ב כי "האירוע נמצא בתחקור פנימי, וכי מרגע שהפלסטינית נוטרלה – הלוחמים הפסיקו את האש". הירי המסיבי לעבר יוסף, בעת שכבר שכבה פצועה על הקרקע ולא סיכנה עוד את שוטרי מג"ב, אינו מוצדק ואינו חוקי, והוא מצטרף לעשרות מקרים נוספים של הוצאות להורג ללא משפט שבוצעו מאז אוקטובר 2015. מדיניות זו זוכה לתמיכה של הדרג המדיני והצבאי, שמנחה את כוחות הביטחון שמחבלים דינם למות, וכפי שאמר השר לביטחון פנים גלעד ארדן, "כל מחבל צריך לדעת שהוא לא ישרוד את הפיגוע שהוא עומד לבצע".

ח'אלד בחר. התמונה באדיבות המשפחה3) הריגתו של ח'אלד בחר

ב-20.10.16, בסביבות השעה 17:00, ירה חייל למוות בח'אלד בחר אחמד בחר, בן 15, בכניסה למטע שנמצא ממערב לכביש 60 בבית אומר. לפי תחקיר בצלם, מספר דקות לאחר השעה 17:00 עצר ג'יפ צבאי בסמוך למטע, לאחר שלטענת הצבא דקות ספורות קודם לכן נזרקו אבנים לעבר כביש 60 ממקום סמוך וחייל נפצע מהן באורח קל. בזמן שהג'יפ הגיע למטע נכנס לשטחו ח'אלד בחר בריצה. שלושה חיילים ירדו מהג'יפ, ואחד מהם ירה בבחר מטווח של כעשרים מטרים, פגע בגבו והרגו. איאד אל-אח'דר, תושב חברון בן 55, שעבד אותה שעה במטע סמוך שבבעלותו, תיאר בפני תחקירן בצלם מוסא אבו השהש מה שראה:

ראיתי שלושה חיילים יורדים מהג'יפ בכניסה למטע. אחד החיילים כיוון את הרובה שלו למטע שממול, כנראה לכיוון הילד שברח. צעקתי לחייל שלא יירה, אבל מיד אחר כך שמעתי ירי. החייל שירה רץ לתוך המטע וחזר במהירות לקצין שעמד ליד הג'יפ ואמר לו בעברית שבחר מת. שאלתי את הקצין למה החייל ירה והרג את בחר. הקצין ענה שהוא זרק אבנים ושהוא נפגע ברגלו.

לאחר כעשר דקות הגיע למקום אמבולנס פלסטיני ולאחריו הגיעו גם אמבולנס צבאי ואמבולנס של מגן דוד אדום, אליו הועלתה גופתו של בחר. ב-27.10.16 בוצעה נתיחה בגופתו של בחר, ומתוצאותיה עולה שבחר נורה מאחור בגבו. כוחות הביטחון מחזיקים עדיין בגופה ומעכבים את החזרתה למשפחה.

מהתחקיר הפנימי של הצבא, כפי שפורסם בכלי התקשורת, עולה כי החיילים דיווחו שלאחר ידויי אבנים לעבר מכוניות בכביש 60, הם פתחו במרדף לעבר מיידי האבנים. לדבריהם הם פתחו בנוהל מעצר חשוד וירו לעבר בחר כשהתכופף כדי להשליך אבן לעברם. . בתחקיר הצבאי נקבע כי בעת הירי לא נשקפה לחיילים סכנת חיים. דובר צה"ל מסר רק ש"האירוע נמצא בחקירת מצ"ח, ועם סיומה ממצאיה יובאו לבחינת הפרקליטות הצבאית".

מתחקיר בצלם עולה שהירי בבחר נעשה בלא כל הצדקה, ושחייל ירה בגבו בעת שברח מהחיילים ולא סיכן אותם כלל.

בשלושת המקרים המתוארים לעיל הרגו כוחות הביטחון שני פלסטינים, אחד מהם נער בן 15, ופצעו קשה נער פלסטיני נוסף בן 15 – כל זאת ללא כל הצדקה וכאשר לא נשקפה להם סכנת חיים. מערכת הביטחון בחרה להתמודד עם מקרים אלה בדרכים שונות – באמצעות פתיחה בחקירת מצ"ח, עריכת תחקיר פנימי שתוכנו אינו זמין לציבור או "רענון נהלים". אולם משמעותן של כל הדרכים האלה היא זהה. הן לא יובילו לשינוי מהותי בהתנהלות החיילים בשטח או לנקיטת צעדים כלשהם נגד האחראים לירי, ולא יימנעו את הישנותם של מעשים דומים בעתיד.

מקרים חמורים אלה, ותגובתה המינורית של מערכת הביטחון, מעוררים את השאלה מה תפקידן של הוראות הפתיחה באש הניתנות לחיילים. לשיטתה של המערכת, הוראות אלה נועדו למנוע פגיעה קטלנית או אנושה במי שאינו מהווה סכנת חיים. אולם במקרים שפורטו לעיל, כמו במקרים רבים אחרים שחקר בצלם בעבר, החיילים פעלו בניגוד להוראות אלה ולמרות זאת לא ננקטו נגדם צעדים, בחלק מהמקרים הם אפילו לא נחקרו, וההוראות נותרו כשהיו.

מערכת הביטחון בוחרת, שוב ושוב, שלא לשנות את מדיניות הפתיחה באש או את הדרך שבה היא מטפלת בהרג פלסטינים בידי אנשיה ללא כל הצדקה ובניגוד להוראות שהיא עצמה ניסחה. גם במקרים בהם נפתחת חקירה, מערכת אכיפת החוק הצבאית אינה מנסה באמת להגיע לחקר האמת ולדאוג למתן דין וחשבון, אלא פועלת לטיוח החקירות וליצירת מראית עין של אכיפת חוק וצדק. התמשכותה של מדיניות זו, במסגרתה הפרתן החוזרת ונשנית של הוראות הפתיחה באש אינה מביאה לנקיטת צעדים כלשהם נגד אנשי כוחות הביטחון המפרים אותן, והמשך טיוחן של החקירות המעטות שנפתחות בכל זאת, משמעותה אחת - הריגתם של אנשים נוספים – והדבר מעיד על זלזול בלתי נסבל בחיי אדם.