דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חיילים שהציבו מארב בבודרוס ירו בגבו של לאפי עווד כשנמלט והרגו אותו, שלוש שנים לאחר הריגתו של סמיר עווד בנסיבות כמעט זהות

עדכון: ב-17.5.16 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי לא תיפתח חקירה לבירור נסיבות האירוע. הפרקליטות הודיעה כי מבחינה מקדמית של האירוע לא עלה חשד לביצועה של עבירה פלילית.

לאפי עווד. התמונה באדיבות המשפחה. ביום שישי ה-13.11.15 התקיימה בכפר בודרוס שבמחוז רמאללה צעדת מחאה בהשתתפות עשרות מתושבי הכפר, לכיוון גדר ההפרדה, שנבנתה באזור זה על אדמות הכפר. הצעדה החלה בסביבות השעה 12:30. כוח מעורב של חיילים ושוטרי מג"ב המתין לצועדים בחלל שבין שתי הגדרות מהן מורכבת גדר ההפרדה, וניסה לפזר אותם באמצעות ירי גז מדמיע. מקצת ממשתתפי הצעדה החלו ליידות אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, כשחלקם נעזרים בקלע, ולנסות לפגוע בגדר ההפרדה.

מתחקיר בצלם עולה כי לאחר כמה שעות שככו העימותים. מרבית המוחים הפלסטינים כמו-גם רוב אנשי כוחות הביטחון עזבו את המקום. בסביבות השעה 16:30 התקרבה שוב קבוצה של כעשרה צעירים פלסטינים לגדר ההפרדה באזור המכונה אל-עק, שבו ירו חיילים למוות בסמיר עווד בן ה-16 בינואר 2013. בראש הקבוצה הלך לאפי עווד, בן 20. כשהגיע עווד למרחק של כעשרה או עשרים מטרים מהגדר הוא חלף על-פני מארב של חיילים, שחשפו את עצמם ואחזו בו. עווד ניסה להיחלץ מאחיזתם והחיילים הגיבו באלימות, בעטו בו והיכו אותו ברוביהם. לדברי עדיי הראיה החיילים גם ירו כדורי מתכת מצופים גומי, אך לא ברור אם עווד נפגע מירי זה. חבריו של עווד צעקו על החיילים והחלו ליידות עליהם אבנים. חייל אחד המשיך לאחוז בעווד וחבריו פנו לעבר הצעירים ואחד מהם ירה באוויר, ככל הנראה כדי להרתיעם. עווד ניצל את ההזדמנות והחל לברוח, אך לאחר שהתרחק צעדים ספורים ירה בו אחד החיילים בגבו. עווד התמוטט והחיילים נסוגו. חבריו של עווד פינו אותו מהמקום.

מקום הריגתו של לאפי עווד והאנדרטה לציון מקום הריגתו של סמיר עווד בשנת 2013. צילום: איאד חדאד, בצלם, 13.11.15
מקום הריגתו של לאפי עווד והאנדרטה לציון מקום הריגתו של סמיר עווד בשנת 2013. צילום: איאד חדאד, בצלם, 13.11.15

ע.ג., בן 25, תושב בודרוס, תיאר בפני תחקירן בצלם איאד חדאד את האירוע:

ביום שישי ה-13.11.15 בסביבות השעה 16:30 או 17:00, אחרי שהעימותים עם אנשי כוחות הביטחון כבר הסתיימו, נשארנו רק כמה מפגינים ליד גדר ההפרדה, אולי עשרה צעירים וילדים קטנים. התקרבנו לגדר, שלושה או ארבעה צעירים. לאפי עווד הלך בראש. כשהוא הגיע למרחק של עשרה מטרים בערך מהגדר, יצאו פתאום שלושה חיילים ממארב. לאפי מצא את עצמו לכוד בין החיילים לגדר ההפרדה. החיילים תפסו אותו בצורה אלימה. אחד מהם החזיק אותו בצוואר והאחרים בעטו בו. הוא ניסה להיחלץ והם התנפלו עליו והכו אותו. הצעקות שלנו עודדו אותו לנסות להיחלץ. תוך כדי כך ראיתי חייל מכוון אליו את הרובה ויורה בו כדור מתכת מצופה גומי. נדמה לי שהוא נפגע מאחורה מטווח קצר. בינתיים אחד החיילים המשיך להחזיק אותו והשניים האחרים ניסו להרחיק אותנו עם ירי אש חיה, צרור של 5-4 כדורים בערך, וכדורי מתכת מצופים גומי.

בינתיים לאפי הצליח כנראה להיחלץ מהחייל שתפס אותו, אבל הוא לא הספיק להתרחק יותר משני צעדים, שני מטרים בערך, ואז אחד מהם, אני לא יודע איזה, ירה בו כדור חי מאחור. לאפי נפל על הבטן ולא היה מסוגל לזוז או לקום. החברים הגבירו את יידוי האבנים והצעקות בניסיון לחלץ את לאפי.

אחד החיילים התקרב ללאפי עד למרחק של מטר בערך, כנראה כדי לוודא שהוא נפגע. אחר-כך הוא נסוג אחורה עם החברים שלו. הם השאירו את לאפי שוכב שם פצוע ולא ניסו לטפל בו. הם חיפו על עצמם בירי מאסיבי של רימוני גז לכיוון שלנו. קראתי ללאפי והוא לא ענה, אז הבנתי שהוא נפצע קשה.

הצעירים נשאו את עווד במעלה דרך חקלאית, שם נכנסו למכונית פרטית ונסעו לכיוון בית החולים ברמאללה כשהם מזעיקים אמבולנס כדי שיפגוש אותם בדרך. הדרך הקצרה ביותר מבודרוס לרמאללה עוברת דרך הכפרים ניעלין ודיר קדיס, שביניהם מוצב שער צבאי הפתוח בדרך כלל. כשהגיעו הצעירים לשער הם מצאו שהוא סגור. לדבריהם, הם ניסו להסביר לחיילים שהם מסיעים פצוע קשה לבית החולים, אך האחרונים סירבו לאפשר להם לעבור וגירשו אותם מהמקום באיומי נשק. בעקבות זאת נאלצו הצעירים לנסוע בדרך עוקפת, העוברת בכפרים קיביה, שוקבא ושיבתין, שאורכה כ-18 ק"מ יותר. לאחר שעברו את הכפר שיבתין נפגשו הצעירים עם האמבולנס ליד התנחלות ניל"י, ועווד הפצוע הועבר אליו. הפארמדיקים ניסו להחיותו ופינו אותו לבית החולים, שם הוכרז מותו חמש דקות לאחר ההגעה.

השער שהציב הצבא בכניסה הראשית לניעלין. צילום: שרית מכאלי, בצלם,  , 20.11.15
השער שהציב הצבא בכניסה הראשית לניעלין. צילום: שרית מכאלי, בצלם,  , 20.11.15

על גדר ההפרדה באזור האירוע מוצבות מצלמות אבטחה. לבצלם נודע כי הריגתו של סמיר עווד תועדה במצלמות אלה, ולכן סביר להניח שגם שתיעוד וידיאו של הריגתו של לאפי עווד מצוי בידי הצבא.

להריגתו של לאפי תרמו מדיניות היד הקלה על ההדק, הזוכה לחיזוק באווירה הציבורית הנוכחית, והואקום המוחלט כמעט בתחום אכיפת החוק על אנשי כוחות הביטחון. הדימיון בין האירוע הנוכחי להריגתו של סמיר עווד בן ה-16 באותו מקום לפני כשלוש שנים מצמרר. בשני המקרים חיילים הוצבו במארב ליד גדר ההפרדה בתוך שטח הכפר בודרוס, ובשניהם הם ירו אש חיה בגבם של צעירים בעת שאלה שניסו להימלט מהכוח ולא סיכנו איש. לפני כשבוע, הודיע פרקליט המדינה לבג"ץ כי שניים מהחיילים שהרגו את סמיר עווד יואשמו בעבירות המינוריות של "מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה".

החלטתה של הפרקליטות הצבאית בתיק סמיר עווד שלא להגיש כתבי אישום נגד האחראים למדיניות אלא רק נגד החיילים היורים, וגם זאת – לאחר סחבת ממושכת, ובסעיף אישום מגוחך, היא חלק ממדיניותה ארוכת השנים של הפרקליטות, אשר סללה את הדרך גם להריגתו של לאפי עווד. במוקד הכשל של הפרקליטות, ושל מעצבי המדיניות, עומדת ההחלטה לשוב ולעשות שימוש במארב חמוש נגד מיידי אבנים, כאילו אמצעי אלים ומסוכן זה הוא חוקי או בכלל מתקבל על הדעת. מדיניות זו היא שהובילה להריגתו של סמיר עווד לפני שלוש שנים ושל פלסטינים נוספים. מאז, לא רק שלא חל שינוי במדיניות, אלא שהאחראים לה כלל לא יועמדו לדין. שלא במפתיע, הצבא חזר ופעל באותה הדרך – והרג הפעם את לאפי עווד, שוב בנסיבות בהן לא הייתה כל הצדקה לשימוש בכוח קטלני. מדיניות לא חוקית מביאה לתוצאות קטלניות; מדיניות לא חוקית ללא ענישה, מביאה לתוצאות קטלניות חוזרות. את המחיר משלמים בחייהם הפלסטינים, פעם אחר פעם.