דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

בצלם הגיש ערר על סגירת תיק החקירה בנוגע להריגתו של איבראהים סרחאן

עדכון: ב-5.2.15 הודיע התובע הצבאי כי הוא דוחה את הערר שהגיש בצלם על ההחלטה לסגור את תיק החקירה מבלי להעמיד לדין איש. התובע הצבאי נימק את החלטתו בטענה שעל רקע הנסיבות הכוללות וההבנה של החייל היורה את הסיטואציה התנהלותו לא הייתה בלתי סבירה.

איבראהים סרחאן. התמונה באדיבות המשפחהב--22.7.13 הגיש בצלם ערר לפרקליט הצבאי הראשי נגד ההחלטה לסגור את תיק חקירת הריגתו של איבראהים סרחאן מבלי להעמיד איש לדין. הפרקליטות הצבאית הודיעה לבצלם כי "תיק החקירה נסגר לאחר שלא נמצאו ראיות, ברמה הנדרשת בפלילים, לביצוע עבירה ולנקיטת צעדים". הערר הוגש לאחר שעיון בתיק החקירה העלה כי קיימות בתיק ראיות מוצקות לכך שהירי הקטלני בסרחאן בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש ובלא כל הצדקה. הפרה של הוראות הפתיחה באש מהווה עבירה פלילית. כאשר ברור שההוראות הופרו, כמו במקרה זה, יש לנקוט בסנקציה פלילית ולהעמיד לדין את החייל היורה.

איבראהים סרחאן נורה למוות ב-13.7.11, בסביבות השעה 5:00 בבוקר, במהלך מבצע למעצר מבוקשים במחנה הפליטים אל-פארעה שבמחוז טובאס. סרחאן לא נמנה עם המבוקשים. לפי העדויות שבידיי בצלם ולפי חומר החקירה שבתיק, סרחאן נתקל בכוח של מספר חיילים בעודו הולך במחנה, ולדרישת אחד החיילים עצר והרים את ידיו, אך לאחר מכן הסתובב וברח מהמקום. החייל החל בביצוע נוהל מעצר חשוד: קרא לו לעצור, ירה ירייה אחת באוויר ולאחר מכן ירה על סרחאן ופגע בו בירכו. סרחאן הצליח לברוח ולהסתתר באחד הבתים, אך התגלה על ידי החיילים שחיפשו אחריו. החיילים העניקו לסרחאן טיפול רפואי ראשוני, ובשל מצבו החמור הוחלט לפנותו משם באמבולנס פלסטיני שהגיע למקום. סרחאן מת מפצעיו בדרך לבית החולים.

החייל שירה בסרחאן הציג שלושה נימוקים להצדקת הירי: 1) סרחאן דמה בעיניו לתיאור שניתן לו לגבי אחד המבוקשים; 2) סרחאן ענה לדעתו להגדרה של "ברחן", קטגוריה שמוגדרת בהוראות הפתיחה באש במסגרת מבצע מעצר; ו-3) סרחאן היה חשוד, לדעתו, בביצוע פשע מסוכן מעצם התנהגותו. לדידו, "כאשר מקומי בורח בצורה כזו יש לו מה להפסיד", ואם לא היה לו מה להפסיד, "ינסה להוכיח את חפותו ידבר, יעצור לקריאת 'ואקף' ויענה על השאלות שלנו". בצלם טען בערר כי אף אחד מהנימוקים הללו אינו יכול להצדיק את הירי. 1) הדימיון החזותי לכאורה התבסס על תיאור כללי בלבד של חזותו של המבוקש; 2) מתיק החקירה עלתה הגדרה ברורה של הקטגוריה "ברחן", שסרחאן לא ענה עליה; 3) ובעיקר, הוראות הפתיחה באש מתירות ירי לעבר אדם במקרה של סכנת חיים או במהלך מעצר של חשוד בפשע מסוכן. אולם, בעת הירי בסרחאן לא נשקפה למי מהחיילים סכנה כלשהי, וסרחאן לא היה חשוד בשום עבירה, ובוודאי שלא בביצוע פשע מסוכן. בהוראות הפתיחה באש הודגש כי אי ציות להוראה לעצור והימלטות אינם מעידים כשלעצמם על חשד לביצוע פשע מסוכן.

הוראות הפתיחה באש אמנם משאירות מקום לא מבוטל לשיקול דעתו של החייל, אך לא בכל עניין. במקום שבו הוראות הפתיחה באש קובעות קביעה נחרצת, כמו לגבי האיסור לירות על אדם שחשוד רק בבריחה, אין מקום נוסף לשיקול דעת. מטרת הוראות הפתיחה באש היא לקבוע כללי בטיחות, לצמצם את הסיכון המובנה הנובע מעצם השימוש בכלי נשק, בעיקר את הסיכון לפגיעה בחפים מפשע ולפגיעה שאינה מידתית.

התנהלות החקירה במקביל לקיומו של תחקיר מבצעי:

איבראהים סרחאן היה הפלסטיני הראשון שנהרג בידי הצבא בגדה המערבית לאחר שהתוותה מדיניות החקירה החדשה, שלפיה הפרקליטות הצבאית תורה על חקירת מצ"ח מיידית בכל מקרה שבו נהרג פלסטיני שלא השתתף בלחימה בגדה המערבית. מתיק החקירה עולה כי הפרקליטות הצבאית אמנם הורתה למצ"ח לפתוח בחקירה עוד ביום האירוע, אך על אף מאמצי מצ"ח, מנעו הגורמים המבצעיים כמו גם גורמים בכירים במצ"ח מהחוקרים לגבות עדויות מהחיילים במשך שבעה ימים מיום קרות האירוע, עד לסיום התחקיר המבצעי שישה ימים אחר כך, ב-19.7.11.

קיום התחקיר המבצעי לפני גביית העדויות לא רק עיכב את החקירה הפלילית, אלא גם השפיע על העדויות שמסרו החיילים בחקירה. על החיילים המשתתפים בתחקיר המבצעי נאסר לחשוף בעדויותיהם פרטים שהם יודעים מהתחקיר עצמו. בעדויותיהם בתיק, נמנעו חיילים מלהשיב לשאלות החוקרים היות ולא הצליחו לזכור האם פרט מידע מסויים היה ידוע להם גם טרם התחקיר המבצעי, דבר שפגע ביעילות החקירה. בעיה נוספת הינה שימוש לרעה בהוראה זו. כך, כאשר מפקד הפלוגה סירב להשיב במסגרת עדותו לשאלה מי היה החייל היורה ומי היו החיילים שהיו עימו בחוליה. קשה לקבל את גרסתו כי על אף תפקידו במבצע הוא למד על הרכב החוליות השונות רק במסגרת התחקיר המבצעי. העובדה שחוקרת המצ"ח שגבתה את עדותו הסכימה לקבל טענה זו היא תמוהה. בנוסף לבעיות אלה לא נקטה מצ"ח במקביל לתחקיר המבצעי גם שום פעולות חקירה אחרות, כגון החרמת כלי הנשק של המעורבים באירוע. בדיעבד התברר אמנם כי אין מחלוקת בדבר זהות היורה, אך את זאת לא ניתן היה לדעת מראש.

היום, בניגוד לעבר, התחקיר אינו מהווה בסיס להכרעה האם לפתוח בחקירה פלילית במקרה שבו נהרג פלסטיני שלא השתתף בלחימה בגדה המערבית. עם זאת, העובדה שהתחקיר עדיין מקבל קדימות על-פני החקירה היא בעייתית מאוד. טיבו של התחקיר, שבו מוסרים כל המעורבים באירוע במשותף את גרסתם להתרחשויות, מאפשר, במכוון או שלא במכוון, תיאום גרסאות. יתרה מזאת, עורכי התחקיר מורשים לבצע פעולות חקירה נוספות - ובהן איסוף ראיות בשטח, בדיקת כלי הנשק ועוד, דבר שעלול לפגום במהימנות הראיות. במצב זה, לא רק שהתחקיר עלול לשבש את הראיות, אלא שהוא אף מעכב בפועל את התנהלותה של החקירה, פוגע ביעילותה ומונע מהחוקרים גישה למידע חשוב במהלך פרק הזמן המשמעותי ביותר לאיסוף ראיות, מיד לאחר האירוע.