דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ואף על פי כן: חמש נשים, חמישה סיפורים על יזמות ותושייה. עזה, 2020

האו"ם צפה, עוד בשנת 2012, כי אם ישראל לא תפעל לשיפור המצב ההומניטארי ברצועת עזה – חבל הארץ הזה לא יהיה ראוי לחיי אדם בשנת 2020.

והנה אנחנו פה, 2020, ורצועת עזה כבר מזמן אינה ראויה לחיי אדם. העדר התקווה, המחסור והייאוש שולטים בה. 65% מתושבי ותושבות עזה הם צעירים בני 24 ומטה, שההווה שלהם בלתי נסבל והעתיד אינו שונה.

ישראל מצידה מתנערת מכל אחריות ליצירתה של מציאות זו ומסרבת לשנות את המדיניות שגרמה לכך. ובינתיים, חיים היום ברצועה כשני מיליון בני אדם בתנאים בלתי נסבלים ומסוכנים, כלואים בשטח ששטחו 365 קמ"ר, ללא כל תקווה לשינוי.

הדו"ח האחרון של הבנק העולמי מלמד שבמהלך השנתיים האחרונות המצב ברצועה הידרדר אף יותר, כשהסיבה העיקרית לכך היא המצור שמטילה ישראל כבר כמעט 13 שנה על הרצועה. המצור גרם לקריסה כלכלית ברצועה וכלא את תושביה בתוך שוק עבודה סגור ומוגבל, נטול הזדמנויות וללא עתיד. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה, 57% מהתושבים חיים בעוני, ו-%36 בעוני קיצוני, המוגדר לפי נוסחה המחושבת בהתאם לרמת הצריכה. אחוזי האבטלה בעזה עומדים על 42.7%, ואחוז הנשים המובטלות הגיע ל-57.3%.

במהלך המבצעים והמלחמות קרסו התשתיות – הן בשל ההפצצות הישראליות, הן בשל האיסור על הכנסת חלקי חילוף, והן בשל ההגבלות על הכנסת חומרי בניין. התושבים סובלים ממחסור קיצוני במים, מאספקה מינימלית בלבד של חשמל, וממערכות ביוב שמתקשות לתפקד. התקיפות האוויריות החוזרות ונשנות של ישראל גרמו להריסת אלפי בתים, ועשרות אלפי משפחות הפכו לחסרות בית. ההתאוששות היא איטית וכואבת.

מאות אלפי נשים ונערות מתמודדות ברגע זה עם אבטלה חונקת וחיים קשים מנשוא. לרגל יום האישה הבינלאומי החל השנה, אנחנו מביאות את קולותיהן של חמש מהן, המספרות על דרכן להתמודד עם המציאות הבלתי אפשרית שנכפתה עליהן.

 

"המטבח של ח'ולוד"

ח'ולוד זקות

לח'ולוד זקות, בת 31 משכונת א-נסר בעיר עזה יש ארבעה ילדים: עומר, בן 10; אמיר, בן 8; סילמי, בן 4; וכרים, בן 4 חודשים. בעלה, שאדי, בן 37, למד הנדסת מחשבים, אך הוא עובד כפקיד תמורת משכורת זעומה. ח'ולוד מכרה את תכשיטיה כדי לבנות את בית המשפחה.  לאחר שנים של מחסור, החליטה לשנות את מציאות חייה: עטתה סינר והתחילה לבשל. היא מכינה עוגות וממתקים –  בסבוסה, עיש א-סראיא, לילות לבנון – וגם מאפים עם תרד ובשר. למרות ניתוקי החשמל התכופים המקשים על הבישול ועל האפייה, והמחסור בגז בישול בעזה, היא הקימה את "המטבח של ח'ולוד לקינוחים ומאפים". את התוצרת שלה היא משווקת דרך הפייסבוק.

 

 

 

 

תוצרת עזה: תחביב שהפך לחבל הצלה

דימא שעשאעה

דימא שעשאעה, בת 30 מהעיר עזה, חשבה לעבוד כרואת חשבון. לאחר חיפושים מתסכלים אחר עבודה ראויה וטובה בתחום, החליטה לחפש אלטרנטיבה, כדי שתוכל להתפרנס. דימא החליטה לתרגם את יכולות הציור שלה לפרנסה: תחילה ציירה על זכוכית, אחר כך עברה לצייר על קרמיקה והיום היצירות שלה מוכרות היטב ברחבי הרצועה. דף פייסבוק מבוקש ומכירות מזדמנות ברחבי הרצועה הפיצו את הבשורה, ודימא מציעה עבודות יד וחפצי נוי מקושטים, מייד אין עזה.

 

 

 

 

 

דבורים ללא גבולות: להמשיך את מורשת אביה

סמר אל-בוע מטפלת בכוורת

סמר אל-בוע, בת 28 מבית חאנון, למדה חינוך וקיוותה להפוך למורה. לאחר שקיבלה את התואר וחיפשה במשך שנתיים משרה בתחומה, התייאשה וחיפשה מקור הכנסה אחר. היא הצליחה להשיג מימון מהקרן הגרמנית לפיתוח בינלאומי, והקימה חמישים כוורות. היום היא רודה את הדבש. מול החנק הכלכלי של עזה, רימוני הגז הנורים על מפגיני צעדות השיבה (והכוורות) והמחסור בפרחים עבור הדבורים – היא מצליחה לשגשג, כנגד כל הסיכויים.

 

 

 

 

 

מאקדמאית עם חלומות למגדלת כבשים

א.ח. עם הצאן במרעה

היא הביאה עשרה ילדים לעולם וקיוותה לראות אותם גדלים בריאים ומאושרים. היא סיימה לימודי ערבית וגיאוגרפיה באוניברסיטה, וקיוותה לעבודה מסודרת במגזר הציבורי או באונר"א. אבל המציאות טפחה על פניה של א. ח., תושבת בית לאהייא בת 47: בעלה התעוור בגלל סוכרת ואיבד את יכולת הפרנסה שלו. כדי לשרוד, היא החלה לגדל בעלי חיים ולהתפרנס מתוצרתם. 

 

 

 

 

 

 

אזור מלחמה, חלומות על קציר

 

אינתיסאר א-נג'אר עם היבול

היא בת 53, אמא ל-11 ילדים, מפרנסת יחידה. סיפורה של אינתיסאר א-נג'אר, חקלאית מהעיירה ג'באליא שברצועת עזה, בלתי נתפס: שוב ושוב חירבה ישראל את חלקת האדמה שלה, ושוב ושוב היא שבה ונטעה, שתלה, השקתה, קטפה והגישה. בעלה סובל ממחלות כרוניות קשות ובנוסף מוגבל בתנועתו מאז נפצע בהפגזה ישראלית ב-2008, ואינו מסוגל לעבוד. ואינתיסאר? היא מתרוצצת בין חלקת האדמה למטבח שלה, בו היא מכינה קוסקוס למכירה. 


 

תגיות