דילוג לתוכן העיקרי
א.ח. רועה את הצאן
תפריט
מהשטח
נושאים

יום האישה 2020: מאקדמאית בעלת חלומות למגדלת כבשים

היא הביאה עשרה ילדים לעולם וקיוותה לראות אותם גדלים בריאים ומאושרים. היא סיימה לימודי ערבית וגיאוגרפיה באוניברסיטה, וקיוותה לעבודה מסודרת במגזר הציבורי או באונר"א. אבל המציאות טפחה על פניה של א. ח., תושבת בית לאהייא בת 47: בעלה התעוור בגלל סוכרת ואיבד את יכולת הפרנסה שלו. כדי לשרוד, היא החלה לגדל בעלי חיים ולהתפרנס מתוצרתם. כך היא סיפרה בעדות שמסרה ב-27.1.20, לתחקירנית בצלם, אולפת אל-כורד:

בשנת 2003 עבדתי חצי שנה כעוזרת מורה באונר"א, במסגרת תכנית תעסוקה זמנית למובטלים. הרווחתי 300 דולר לחודש והשקעתי חלק מהמשכורת ברכישת זוג כבשים, עבור 350 דולר. ב-2007 הסוכרת של בעלי החמירה, ובעיות ראייה מנעו ממנו לעבוד. האחריות לפרנסת המשפחה עברה אליי.

כל שנה עלתה בהתמדה התוצרת שהפקתי מהכבשים: ב-2007 כבר גידלתי 8 כבשים, הכנתי מוצרי חלב ומכרתי אותם בשוק. בכסף שהרווחתי קניתי ציוד לבית ולילדים. ב-2012 כבר גידלתי 15 כבשים וגם תרנגולות. אבל הילדים שלי היו בבתי ספר וזה בקושי הספיק לנו. בשנת 2013, אחת לשלושה-ארבעה חודשים, קיבלתי ממשרד הרווחה 1,800 שקלים, כקצבה.

א.ח. רועה את הצאן עם אחד מילדיה.

ב-2014 פרצה מלחמה. ברחנו עם הילדים מהבית, שעמד קרוב לגבול, לבית ספר של אונר"א במ"פ ג'באליא, והותרנו מאחור את דיר הכבשים. כשהכריזו על הפסקת אש חזרתי לבית שלי כדי לראות מה מצב הבית והכבשים שלי. הבית היה במצב רע ואי אפשר לגור בו וראיתי שכל חיות המשק, חוץ משתי כבשים, נהרגו בהפגזות. חשבתי: עכשיו איך אפרנס משפחה?! הייתי אז כבר אם לעשרה...

ב-2015 החלטתי להקים מחדש את העסק, כי הידרדרנו למצב כלכלי קשה מאוד. אחי הלווה לי 400 דינר וקניתי עוד שתי כבשים ועופות. העסק שלי התחיל לפרוח מחדש! מכרתי בשוק, אחת לשבועיים, חלב, גבינה, ביצים ועופות.

הילדים שלי כבר גדולים: שניים מהם סיימו תיכון בשנה שעברה אבל לא המשיכו ללימודים באוניברסיטה, כי המצב הכלכלי הקשה לא מאפשר לי לממן את שכר הלימוד שלהם. יש לי תינוק בן שנתיים, שצריך חיתולים וחלב מדי יום, והבית שאנחנו גרים בו אינו ראוי למגורי אדם.

אני מקווה שהעסק שלי יתפתח ויהיו לי הרבה כבשים, כי זה יעזור לי להרגיש עצמאית, להיות פעילה ויצרנית בחברה, לתמוך בילדים ובבעלי ולפרנס אותם. הייתי רוצה שהגורמים הרלוונטיים יעניקו תשומת לב לסבל של האשה הפלסטינית ברצועת עזה, לדיכוי ולאבטלה שהם מנת חלקה.