Skip to main content
القائمة
تحديثات من الميدان
المواضيع

חיילים כפו על דייגים לנטוש את סירתם ולשחות עירומים לספינת חיל הים, רצועת עזה, אוגוסט 2008

עבד אל-כרים א-נחאל, דייג

עבד אל-כרים א-נחאל

אני עובד בדיג מגיל 18. פעם, בימים טובים יותר, ההכנסה שלי נעה בין 500 ל-1,500 שקלים לחודש.' תלוי בכמות ובסוג של הדגים שהצלחנו לדוג. יכולנו לדוג בחופשיות ולא היו הגבלות מצד הישראלים. מאז החטיפה של גלעד שליט הצבא מקשה עלינו מאוד לעבוד וההכנסה שלי ירדה מאוד.

ביום שישי, 15.8.2008, בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים, אני והשותף שלי איימן הכנו את הסירה את רשתות הדיג ואת מכשיר ה-GPS ונכנסנו לים לדוג. שטנו 'צפונה ועצרנו מול מחנה ג'באליה. התמקמנו במרחק של 2 מייל ימי מהגבול הצפוני עם ישראל ו-2 מייל ימי מחוף הים, ופרשנו 14 יריעות של רשתות. בסביבות השעה 17:00 כבר היינו בחזרה בנמל הדייגים.

למחרת, ביום שבת 16.8.08, בסביבות השעה 06:30 בבוקר, אני ואיימן שטנו בחזרה למקום שפרשנו בו את הרשתות כדי לאסוף אותן. כשהגענו לרשתות ראינו ספינה ישראלית ליד הגבול הצפוני. משינו 12 יריעות של רשתות דיג מהמים וראינו שתפסנו רק שלושה ק"ג דגים בערך. מסביבנו היו עוד סירות של דייגים. הייתה סירה אחת במרחק של 400 מטרים מדרום לנו ואחת במרחק של 200 מטרים ממזרח ועוד כמה סירות מסביב. ככשהתחלנו למשות את היריעה ה-13 ראיתי את הספינה הישראלית מתקרבת אלינו ואז פתאום נורתה אש על המים, ליד הסירה שלנו. אני ואיימן פחדנו מהירי ולכן חתכתי את שתי היריעות של הרשתות שנשארו במים והפעלתי את המנוע כדי לברוח מהר חזרה לנמל. המנוע שעל הסירה לא הניע מיד כי הוא פועל על גז ולוקח לו קצת זמן.בינתיים הספינה הישראלית הגיעה למרחק של 200 מטרים מאיתנו. חייל שהיה על הספינה צעק וקילל אותנו בעברית. הוא אמר יותר מפעם אחת, "בן זונה", ו-"וואללה אני אירה בך! תתרחק מהמנוע".

אחד החיילים הורה לנו ברמקולים 'לעמוד בחלק הקדמי של הסירה. צייתנו. אחר כך הוא הורה לנו להתפשט ולרדת למים. כשירדתי למים הספינה הישראלית התקרבה למרחק של חמישים מטרים ממני בערך ושחיתי עד שהגעתי אליה. חייל הוריד לי סולם מברזל והורה לי לעלות על הסיפון. כשעליתי לסיפון, תפסו אותי מיד שלושה חיילים, וקשרו את הידיים שלי מאחור באזיקים מפלסטיק. אחד מהם כיסה את העיניים שלי והם הושיבו אותי על הסיפון כשהגב שלי צמוד לצינור מברזל. 'הם קשרו את הידיים שלי לצינור והלבישו לי מכנסיים, שאחר-כך ראיתי שהם מכנסי ח'אקי קרועים.

עבד אל-כרים א-נאחל בבגדים שבהם הוחזר לרצועה. צילום: מוחמד סבאח, 21.8.08.ישבתי על הסיפון שעתיים וחצי בערך והידיים שלי, שהיו קשורות מאחור, כאבו לי מאוד. הספינה הפליגה לנמל אשדוד. 'כשהגענו החיילים הובילו אותי בתוך הנמל למרחק של עשרים מטרים בערך. הם הכניסו אותי לחדר והורו לי לשבת. החיילים הורידו לי את האזיקים, הלבישו לי חולצה צבאית ואחר כך שוב קשרו לי את הידיים, אבל הורידו את כיסוי העיניים. רופא שנכנס לחדר 'בדק את לחץ הדם שלי ואחר-כך כיסו לי את העיניים והשאירו אותי שם בערך 'שלוש שעות.

בסוף הגיע קצין, הוריד לי את כיסוי העיניים והתיישב מולי. הוא הציג את עצמו כרכז השב"כ בצפון הרצועה ושאל אותי איך קוראים לי. הקצין ביקש את השמות של האחים וההורים שלי, ואת 'מספר הטלפון הנייד שלי. הוא שאל "אם אני מתקשר אליך, אתה עונה"? ואמרתי שאני עונה לכל אחד שמתקשר אלי. הוא אמר "אני לא כל אחד! אני קצין שב"כ ואני רוצה לדבר רק אתך ולא רוצה שאף אחד ישמע אותך". אמרתי לו שהנייד נמצא אצלי ואצל השותף שלי ואז הוא אמר "אני רוצה להתקשר אליך אישית". אמרתי לו שכל מה שאני רוצה זה שהילדים שלי יחיו חיים מאושרים ושאני לא רוצה לעסוק בשום דבר חוץ מדיג.

אחר כך אחד החיילים קשר את הידיים שלי מלפנים, כיסה את העיניים שלי ולקח אותי לחדר אחר. השאירו אותי שם שעתיים, ואחר-כך החייל חזר, החליף את אזיקי הפלסטיק באזיקי מתכת והורה לי לקום ולבוא איתו. עלינו למכונית והיא התחילה לנסוע. הרגשתי שהשותף שלי איימן אל-עאסי יושב על ידי באותו רכב. שאלתי אותו "אתה איימן"? והוא ענה שכן.

הגענו למקום שבו ירדנו מהספינה. הלכנו בערך עשרה מטרים ואז עצרנו. החיילים הורידו לנו את האזיקים מהידיים ושמענו דלת נפתחת ונסגרת. אחר כך אחד החיילים אמר "לכו לעזה". אמרתי לו "אני לא רואה" כי העיניים שלי היו עדיין מכוסות, והחייל אמר "תרים את הכיסוי מהעיניים ותלך לחדר של הקישור ומשם לחדר של המשטרה".

מצאנו את עצמנו במעבר ארז ומשם חזרנו הביתה. הגעתי הביתה בשעה 18:30 בערב. היינו יחפים ולבושים מדים של הצבא הישראלי, נראינו רע מאד.

אני חושב על מה שקרה לי ועל הסירה שלי שאני לא יודע מה עלה בגורלה. האם החרימו אותה או שחיל הים הישראלי הטביע אותה? אני לא מבין למה החיילים עצרו אותי ואת השותף שלי כשעסקנו בדיג, ולמה בחרו דווקא אותנו מכל הסירות שהיו שם. הצבא הישראלי גזל את הפרנסה שלנו ועכשיו אני מובטל.

עבד אל-כרים סאמי סרחאן א-נחאל , בן 39, נשוי ואב לשבעה, הוא דייג ותושב מחנה הפליטים א-שאטי ברצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, בנמל הדייגים בעזה, ב-21.8.08.
/>