אמל שבייר, תושבת עזה, מספרת על מות בנה אחמד בן ה-17 ממחלת לב בינואר 2017, לאחר שישראל סירבה לאפשר לו לעבור ניתוח בתחומה

אמל שבייר, תושבת עזה, מספרת על מות בנה אחמד בן ה-17 ממחלת לב בינואר 2017, לאחר שישראל סירבה לאפשר לו לעבור ניתוח בתחומה

אחמד נולד בשנת 1999, ושבוע אחרי הלידה, שכנה שלנו, קרדיולוגית, שבאה לברך אותנו בבית, הפנתה אותנו לבית חולים בגלל הגוון הכחול של העור שלו.

בבית החולים א-נסר לילדים גילו אצל אחמד מומים מולדים: הלב שלו היה באמצע החזה, ולא בצד שמאל, היה פתח בין חדרי הלב, בעיות בפרוזדורים ובעורקים ובשסתום. הם הפנו אותנו לבית החולים אל-מקאסד במזרח ירושלים כדי שינתחו אותו ויצילו את חייו. אחמד נותח וחזר הביתה. אחרי שנה וחצי הוא נזקק לעוד ניתוח לב מורכב, להשתלת עורקים וחיבורם לריאות. הוא עבר את הניתוח בבית החולים תל השומר וחזר הביתה.

אחרי שבע שנים אחמד נזקק לניתוח לב פתוח שעבר בתל השומר והושתל לו שסתום מלאכותי. כשחזר הוא השתלב בבית הספר והיה במצב בריאותי טוב. אבל בשנת 2011 הוא עבר התקף לב. הוא הועבר לבית החולים שניידר לילדים ועבר ניתוח לב מורחב שבמהלכו הוחלף קטע מהעורק. אחרי הניתוח הוא חזר לתפקד כרגיל עד שנת 2013, ואז הוא עבר צנתור בשניידר. אחמד היה זקוק לניתוח לב פתוח נוסף, אבל ההתקשרות בין הרשות הפלסטינית לבית החולים שניידר הופסקה, ולכן הוא עבר בסוף את הניתוח בבית החולים אל-מקאסד במזרח ירושלים, באוקטובר 2015. הרופאים שם המליצו שהוא ימשיך את הטיפול בבית החולים שניידר או בתל השומר.

תמונתו של אחמד שבייר בחדרו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 23.1.17
תמונתו של אחמד שבייר בחדרו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 23.1.17

ב-29.10.15 ליוויתי את אחמד לבית החולים תל השומר. הוא הועבר לשם באופן דחוף ועבר בדיקות לקראת ניתוח בגלל דליפת דם מהשסתום. הוא נותח בבית חולים תל השומר ב-27.12.15 והותקן לו סטנט.

בינואר 2016 אחמד עבר בדיקות מעקב בתל השומר ונקבע לו תור נוסף לפברואר 2016, אבל הפעם הוא לא קיבל היתר. ב-22.3.16 הצלחנו לקבל היתר ואז הגענו למחסום ארז בדרך לבית החולים תל השומר והופתענו כשזומנו לפגישה עם השב"כ הישראלי. הכניסו אותי לחדר שבו היה קצין שהציג את עצמו בשם איבראהים שאמר לי: "אנחנו יודעים מה המצב של הבן שלך ואנחנו יודעים שאת סובלת מלחץ דם וסוכרת. אנחנו מוכנים לעזור לבן שלך אבל אנחנו מבקשים לקבל מידע מעזה ושמות של שכנים". שאלתי: "אתם רוצים לעזור לי לטפל בבן שלי?" הוא השיב: "כן". אמרתי לו שאני לא מתעסקת בפוליטיקה ובדברים כאלה ושאני משקיעה את החיים שלי בטיפול בבן שלי, כבר 17 שנה, ולא נשקפת ממני שום סכנה. הוא אמר: "חובה עלי לשמור על מדינת ישראל. אם היה ילד יהודי חולה, האם הייתם מטפלים בו בבית החולים כמאל עדוואן שלכם?" עניתי לו: "ייתכן שכן, עד כמה שניתן, כי זה כי מעשה אנושי". הוא ביקש ממני לחשוב על ההצעה שלו ואמר לי שיאפשר לי להגיע לבית החולים ושידבר עם בית החולים כדי שידאגו יותר לבן שלי. יצאתי עם בני אחמד לבית החולים והוא עבר את הבדיקות. חזרנו למחרת.

ב-18.4.16 שוב הגעתי עם אחמד לבית החולים תל השומר לצורך בדיקות רפואיות לקראת ניתוח לב פתוח שהוא היה אמור לעבור בספטמבר 2016. אבל כשהגיע המועד של הניתוח לא קיבלנו היתר לנסוע. קבענו עוד תור בבית החולים לחודש אחרי, ב-10.10.16, אך יום קודם קבלנו הודעה לטלפון הנייד שלא קבלנו היתר. כמה ימים אחרי הודיעו לנו דרך המרכז הפלסטיני לזכויות האדם שאחמד מוזמן לפגישה עם השב"כ הישראלי ושהם יתאמו את הפגישה. קבענו תור נוסף לבית החולים ל-3.11.16 והגשנו שוב בקשה להיתר. יום לפני מועד התור קיבלנו מסרון שהבקשה נדחתה.

ב-10.11.16 הודיעו לנו שאחמד מוזמן לשב"כ ב-16.11.16. אבא שלו נסע אתו למחסום ארז והם היו שם מהבוקר עד שבע בערב. אחמד נחקר והציעו לו לשתף פעולה עם השב"כ הישראלי. הם הציגו לו שמות של חברים ושכנים ותמונות של אנשים ומפות. הוא אמר להם שהוא לא מכיר אותם משום שהוא קטין וחולה ולא יכול לצאת או לעבוד. אחר-כך הם אמרו לו: "אם לא תרצה לשתף פעולה אתנו תחזור לעזה ותיתן לרופאים שם לטפל בך". אחמד שאל את הקצין אם הוא ייתן לו להיכנס והקצין ענה בשלילה. אחרי 12 שעות אחמד חזר הביתה מותש.

חפציו של אחמד שבייר בחדרו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 23.1.17
חפציו של אחמד שבייר בחדרו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 23.1.17

קבענו שוב תור בבית החולים תל השומר ל-8.12.16 והגשנו בקשה להיתר. יום לפני מועד התור קיבלנו הודעה שהבדיקה הביטחונית של אחמד ושלי לא הסתיימה. המצב של אחמד הלך והדרדר והוא אושפז כל כמה ימים. הוא סבל מבצקת מסביב ללב ולריאות, בגב וברגליים. הרופאים בעזה נתנו לו זריקות כדי להפחית את הבצקת. ידענו שהחיים שלו בסכנה ולא יכולנו לעשות כלום. קבענו עוד תור בבית החולים תל השומר ל-30.1.17 והגשנו בקשות להיתר. קיווינו שבגלל התדרדרות המצב שלו, יאפשרו לאחמד להגיע לבית החולים.

המצב של אחמד התדרדר ונשארנו כל הזמן לידו. הרגשנו צער עמוק וחוסר אונים ובכינו כל הזמן. ב-14.1.17, לפנות בוקר, אחמד הלך לעולמו. הוא היה תלמיד מצטיין וקיווה להחלים, לחיות בלי הכאבים ולהשלים את הלימודים. בגלל הסבל שלו אחמד רצה ללמוד רפואה ולהתמחות בקרדיולוגיה, ולהקל על חולי לב אחרים, כדי שלא יעברו מה שהוא עבר. שכלנו את הבן שלנו בזמן שהמתין לקבלת ההיתר לטיפול בבית החולים תל השומר. העיכוב בקבלת ההיתר והטיפול קטע את החיים שלו וגזל אותו מאתנו ומהחברים שלו.

אמל כאמל נאייף שבייר, בת 50, נשואה ואם לשמונה ילדים, היא תושבת העיר עזה. את עדותה גבה תחקירן בצלם מוחמד סבאח ב-23.1.17 בביתה בשכונת א-נסר בעזה.