הצבא ריסס לאורך גבול רצועת עזה והשמיד יבולים ב-2,000 דונם של שטחים חקלאיים פלסטיניים

הצבא ריסס לאורך גבול רצועת עזה והשמיד יבולים ב-2,000 דונם של שטחים חקלאיים פלסטיניים

פורסם: 
9.3.17

מאז ספטמבר 2000 מתחזקת ישראל "רצועת ביטחון" סמוך לגדר המערכת ברצועת עזה – בתוך שטח הרצועה. לצורך כך, מגבילה ישראל את גישתם של חקלאים פלסטינים לאדמותיהם הסמוכות לאזור ובמהלך השנים, שינה הצבא מעת לעת את היקף השטחים שהגדיר כאסורים בכניסה, ואלה נעו בין 100 ל-500 מטרים. הצבא לא דאג להבהיר לתושבי הרצועה מהו היקף השטח שהוא מגדיר כאסור בתקופות השונות, ולא סימן את השטחים. בנוסף, פעמים רבות שרר פער בין ההצהרות הרשמיות לגבי הטווח האסור לבין התנהלותו בפועל, דבר שהותיר את החקלאים בחוסר ודאות מתמיד. האיסור על הגישה לקרקעות נאכף באמצעות ירי, וכך חשף אותם הצבא לסכנה חמורה. במהלך השנים פצע והרג הצבא מאות אזרחים באזורים אלה ובהם חקלאים, פועלים ומפגינים, שלא סיכנו איש.


וידיאו: תיעוד הריסוס לאורך הגבול ונזקיו

מאז הסתיימה הלחימה ב"צוק איתן" בקיץ 2014, מתיר הצבא לחקלאים לעבד את אדמותיהם במרחק של עד מאה מטרים מהגבול ובמקביל הוא מרסס את האזור הצמוד לגבול פעמיים בשנה – בין החודשים דצמבר-ינואר ושוב בחודש אפריל – כדי לשמר את "רצועת הביטחון", שבה אין גידולים. עם זאת, שטחים חקלאיים הנמצאים מעבר לטווח מאה המטרים נפגעים גם הם מהריסוס. 

השנה, לראשונה, התריע הצבא מראש על כוונתו לרסס את האזור הסמוך לגבול, כדי לאפשר לחקלאים ששטחיהם נמצאים סמוך לאותה "רצועת ביטחון" להיערך ולהגן על יבוליהם. בדצמבר 2016 נודע למשרד החקלאות הפלסטיני בעזה באמצעות הצלב האדום כי הצבא עומד לרסס רצועת שטח לאורך גבול עזה – ישראל, מאזור בית חאנון שבצפון ועד לרפיח שבדרום, בין התאריכים 25.12.16 ל-5.1.17.

 משרד החקלאות יידע את החקלאים ששטחיהם נמצאים בטווח של מאות מטרים מהגדר על מועדי הריסוס הצפוי והנחה אותם להיערך בהתאם – לקטוף יבולים מוכנים, לכסות את שאר היבול ביריעות ניילון ולהפעיל טפטפות כדי לצמצם את הנזק. החקלאים נערכו, ואכן בשלושת הימים הראשונים של חודש ינואר ריסס הצבא את אזור הגבול בצפון הרצועה והנזקים היו מצומצמים.

ואולם ב-23 ו-24 בינואר חידש הצבא את פעולות הריסוס, הפעם בלא כל התרעה. הפעם רוסס אזור הגבול שממרכז הרצועה ועד דרומה, ולחקלאים, שלא נערכו לכך, נגרם נזק כבד.

ב-23.1.17, בסביבות השעה 7:00, הבחינו החקלאים באזור אל-קרארה, שבדרום הרצועה, בשני מטוסי ריסוס שחגו לאורך הגבול, בתוך השטח הפלסטיני, וריססו שטחים חקלאיים. הפעולה נמשכה עד לשעות הצהריים ולמחרת שוב חזרו המטוסים לרסס באותו אזור. רוחות חזקות שנשבו באותה עת גרמו לרחף של חומרי הריסוס, ושטחים חקלאיים המשתרעים במרחקים שבין 6,00 ל-1,200 מטרים מהגבול נפגעו. בנוסף, חומרי הריסוס שבהם השתמש הצבא השנה היו ככל הנראה מרוכזים יותר, שכן הנזקים נראו על הגידולים כבר למחרת, ולא יומיים שלושה לאחר הריסוס כמו בעבר.

צמחי תרד שנהרסו בשדה של סאלח א-נג'אר בח'אן יונס. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 4.2.17
צמחי תרד שנהרסו בשדה של סאלח א-נג'אר בח'אן יונס. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 4.2.17

משרד החקלאות הפלסטיני בעזה דיווח כי נגרם נזק לכ-4,000 דונם של שטחים חקלאים מצפון הרצועה ועד דרומה. ב-2,000 הדונם שבאזור הצפוני, שבהם נערכו החקלאים, היו הנזקים קלים עד בינוניים. אולם באזורים במרכז הרצועה ודרומה נגרמו נזקים כבדים לכ-2,000 דונם של שטחים חקלאיים. זאת, הן משום שלא ניתנה לחקלאים האפשרות להיערך לריסוס והן משום שבאזור זה מרבית הגידולים הם עליים, ואלה רגישים יותר לחומרי הריסוס שבהם השתמש הצבא. משרד החקלאות הפלסטיני אסר על החקלאים למכור את היבולים שנפגעו והם נאלצו להשמיד אותם ולחרוש מחדש את האדמות. להערכת משרד החקלאות הפסדי החקלאים באזורים האלה עומדים על כ-800 דולר לדונם.

בתגובה שנמסרה לארגון גישה בשנת 2016 נימק הצבא את פעולות הריסוס בצורך "לאפשר המשך ביצוע משימות ביטחון שוטף במרחב באופן מיטבי." ואולם פגיעה כה נרחבת בחקלאים אינה עולה בקנה אחד עם טענה זו, בוודאי כאשר הריסוס פוגע בשטחים המשתרעים למרחק של מאות מטרים מהגבול, דבר החוזר על עצמו שוב ושוב. אם סבורה ישראל שיצירת רצועת ביטחון "סטרילית" בסמוך לגבול חיונית לצורך שמירה על ביטחונה – עליה להתכבד ולהגדיר רצועה כזו בשטחה שלה. בוודאי שהיא אינה יכולה לפגוע ביבוליהם של החקלאים באופן כה נרחב וגורף.

תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ומוחמד סעיד ביקרו בשטחים שנפגעו בדרום הרצועה ב-5.2.17 וגבו את עדויותיהם של חקלאים:

סאלח א-נג'אר. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 4.2.17סאלח מוחמד סולימאן א-נג'אר, חקלאי בן 53, נשוי ואב לשישה מאל-קרארה שבמחוז ח'אן-יונס סיפר בעדותו על הנזקים שנגרמו לגידוליו:

כל חיי עבדתי כחקלאי. כיום אני מעבד כשישים דונם של קרקע שכורה, כולה במרחק של 650-400 מטרים מהגבול עם ישראל. אני מגדל שם תרד, תירס, פול, עדשים וחיטה. מכל הגידולים האלה, רק הפול היה מוכן לקטיף לפני הריסוס. עלי התרד היו אמורים להיות מוכנים לקטיף ומכירה בשוק בעוד עשרים יום. ביום שני, 23.1.17, בשעה 7:00 בבוקר, הייתי בחלקה שלי כמו בכל יום. פתאום הגיע מטוס ריסוס של רשויות הכיבוש והתחיל לרסס לאורך גדר הגבול. כיוון הרוח באותו יום היה ממזרח לדרום מערב, כלומר לכיוון האדמות שלנו ורסיסים של חומרי הדברה הגיעו לצמחים שלי.

התקשרתי מיד לצלב האדום ולמשרד החקלאות ודיווחתי להם על מה שקורה. בשעה 10:00 באותו בוקר, בנוכחות הצלב האדום, הגיע עוד מטוס והמשיך את הריסוס באזור. הם המשיכו לרסס עד שעות אחר הצהריים של אותו יום. איבדתי לגמרי את יבול התרד – העלים נשרפו והוא נהרס לגמרי. הוא כבר לא יגדל. לגבי שאר היבול – שיעור הגדילה של הצמח יהיה כעת רק 50% מגודלו בגלל הנזק שנגרם לעלים של השתילים. בנוסף, משרדי החקלאות והבריאות אוסרים למכור בשוק צמחים שנפגעו מריסוס ועל-פי ההנחיות שלהם חייבים להשמיד את היבול הפגוע.

הכסף שהשקעתי ביבול הזה הפך עכשיו להפסד –40 אלף ש״ח שכללו דשן, זרעים, חריש וריסוס. כל הכסף הזה ירד לטמיון ועכשיו יש לי חוב של יותר מ-40 אלף ש״ח לסוחרים השונים. עכשיו אצטרך להכשיר מחדש את הקרקע ולזרוע בה שתילים חדשים. החודש אני עומד לשתול פלפלים, ואצטרך לכסות אותם בניילון כדי להגן עליהם במקרה שהם יחזרו לרסס שוב.

בעבר כבר נגרמו לי נזקים בגלל הריסוס של הצבא ושום גורם לא פיצה אותי על זה.

ריאד ריזק איבראהים אבו סמור, חקלאי בן 32, נשוי ואב לשמונה מא-זנה שבמחוז ח'אן-יונס, סיפר גם הוא על הנזקים הכבדים שספג:

ריאד אבו סמור. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 4.2.2017אני עובד בחקלאות כבר 17 שנה ונכון לעכשיו אני שוכר בערך מאה דונם של קרקע שבהם אני מגדל תרד, חיטה, פטרוזיליה, כרוב, ריחן וחוביזה. החלקות נמצאות במרחק של קילומטר בערך ממערב לגדר הגבול. ביום שני, 23.1.17, בשעה 7:00 בבוקר, הייתי בחלקה שלי. הרוח נשבה ממזרח לכיוון דרום-מערב, כלומר לכיוון האדמות שלנו. הגיע מטוס ריסוס והחל לרסס חומרי הדברה לאורך הגדר ורסיסים של החומרים הגיעו גם לצמחים שלי.

התחלתי לצעוק בהיסטריה ולרסס תרופות חקלאיות כמו מנצידן בניסיון להציל את השתילים. מטוס הריסוס המשיך לעבוד עד שעות אחר הצהריים. למעשה, היו שם שני מטוסים שריססו. התקשרתי למשרד החקלאות ולצלב האדום ואנשי הצלב האדום הגיעו והתחילו לצלם את המטוסים בזמן שהם ריססו.

כעבור יומיים החלו להופיע סימני הפגיעה על הצמחים. יבול התרד שלי נשרף לגמרי, הבצל הפסיק לצמוח וגם החוביזה, הריחן, הפטרוזיליה, הכרוב והחיטה נשרפו. התרד, הפטרוזיליה, הכרוב והחוביזה היו מוכנים למכירה ועכשיו אני לא ארוויח מהם אפילו שקל אחד בגלל הריסוס. קצרתי את כל היבולים האלה והשלכתי את הכול. אני לא יכול למכור שום דבר מהיבול שנפגע, כי משרדי החקלאות והבריאות אסרו על זה.

מדובר בהפסד של בערך 20 אלף דינר ירדני (כמאה אלף ש"ח)– סכום שכולל חומרי הדברה נגד חרקים, דשן, זרעים, מים ושכר לפועלים. נכון לעכשיו יש לי חוב של בערך 150,000 ש״ח לבעלי עסקים, בעלי בארות מים וספקי דשן. אין לי כסף כדי להכשיר מחדש את הקרקע ולזרוע בה גידולים חדשים כי הסוחרים מסרבים לספק לי זרעים, חומרים ודשנים בהקפה – הם דורשים שאכסה קודם את חובותיי הקיימים.

אנחנו עשר נפשות שתלויות בהכנסה מהגידולים האלה. בנוסף, יש לי עשרה פועלים, שכולם נשואים עם ילדים ועכשיו אין לי אפשרות לשלם להם את השכר שהמגיע להם. מאז הריסוס הם מגיעים בכל יום לאדמה אבל הם נשארו בלי עבודה כי כל הצמחים נשרפו.

קיוויתי למכור את היבול שלי במחירים טובים ואז אוכל לשכור עוד חלקות ולגדל דברים נוספים. אני מחכה כל השנה ליום שבו אוכל למכור את היבול, אבל לרוע המזל כל היבול נפגע.

בשנים האחרונות בכל פעם שמטוסי הריסוס פיזרו חומרי הדברה הפסדתי את היבול שלי. שום גורם לא פיצה אותי על ההפסדים הללו. אם פעולות הריסוס הללו ימשכו בעתיד לא אוכל עוד להמשיך לעבוד כחקלאי. ההפסדים שנגרמים לי מהריסוס גדולים מאוד ואני דואג שלא אוכל לכסות את החובות שצברתי.

עומר אבו זאהר שוטף את שדה הפול שלו לאחר הריסוס. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 23.1.17
עומר אבו זאהר שוטף את שדה הפול שלו לאחר הריסוס. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 23.1.17

עומר מוסלם חמאד אבו זאהר, חקלאי, בן 43, נשוי ואב לתשעה, תושב אל-קרארה, סיפר בעדותו:

עומר אבו זאהר. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 23.1.17

בעבר עבדתי כפועל חקלאי בתוך ישראל אבל מאז שפרצה האינתיפאדה השנייה מסרבים לתת לנו היתרי עבודה
ואני מעבד את הקרקע שלי כאן. יש לי חלקת אדמה בבעלותי בשטח של 2.5 דונם, במרחק של 500 מטר מגדר הגבול עם ישראל. החלקה הזו היא מקור ההכנסה היחיד שלי ושל המשפחה שלי. שני הבנים שלי שאדי, בן 18, ואשרף, בן 17, עוזרים לי לעבד אותה.

בספטמבר 2016 שתלתי בחלקה שלי פול, גידול שמתחיל להניב בערך אחרי ארבעה חודשים, ומרגע הצמח מגיע לבגרות ניתן לקטוף ממנו בערך 10 פעמים ולעתים גם יותר. הצמחים בשטח שלי הניבו בכל שבוע בערך 150 קילו של פול. בתחילת חודש ינואר 2017 קטפתי את הסבב הראשון של היבול ומכרתי אותו בשוק במחיר טוב. באמצע חודש ינואר קטפתי פעם נוספת.

ואז, ב-23.1.17 הגיעו המטוסים הישראלים וריססו חומרי הדברה לאורך גדר הגבול. הייתי בחלקה שלי באותו יום וראיתי בבירור את חומרי ההדברה מהריסוס מגיעים לאדמה שלי ולצמחים שלי. הפעלתי מיד את משאבת המים והתחלתי לשטוף את הצמחים. המשכתי לשטוף אותם עד לשעות הערב של אותו יום, כדי לצמצם כמה שאפשר את ההשפעה של חומרי ההדברה, אבל המאמצים שלי לא הועילו. שלושה ימים מאוחר יותר התחילו להופיע על הפול כתמים וסימני חריכה וחלק מהם גם נבלו.

משרד החקלאות הזהיר אותנו שלא למכור את היבול שנפגע מריסוס ישיר ולכן נאלצתי להיפטר מבערך 100 ק"ג של פול שהבשיל אחרי הריסוס. עכשיו אני מחכה לראות מה יקרה לצמחים – יתכן שאם אחכה בסבלנות הצמחים יניבו שוב פירות ויתכן שאאלץ לחרוש את החלקה.

זו לא הפעם הראשונה שמטוסי ריסוס ישראלים מחריבים את היבול שלנו וגורמים לנו לעוגמת נפש. בשנה שעברה גידלתי במיה בחלקה, וטיפלתי בשתילים במשך כמה חודשים. כשהגיעו המטוסים הישראלים וריססו את האדמה הם פגעו בכל השתילים שלי ונאלצתי לחרוש את הקרקע כי שתילי הבמיה לא מסוגלים לעמוד בחשיפה לחומרים כאלה.

אנחנו מרגישים שהצד הישראלי פועל ככה בכוונה – הם מרססים בשעות הבוקר המוקדמות ובזמנים שבהם הרוח נושבת ממזרח למערב ונושאת את חומרי ההדברה לכיוון האדמות שלנו. הם עושים את זה כדי להפעיל עלינו לחץ להפסיק לזרוע בחלקות שסמוכות לגדר הגבול.