שוטר מג"ב ירה כדור ספוג בראשו של נער פלסטיני וחבט בראשו עם נשקו לאחר שנפל ארצה, סילוואד, 10.3.17

שוטר מג"ב ירה כדור ספוג בראשו של נער פלסטיני וחבט בראשו עם נשקו לאחר שנפל ארצה, סילוואד, 10.3.17

פורסם: 
30.7.17

ביום שישי, 10.3.17, בסביבות השעה 15:00, התעמתו כשלושים נערים וצעירים תושבי העיירה סילוואד שמצפון-מזרח לרמאללה עם כ-30-20 חיילים ושוטרי מג"ב, סמוך לכניסה המערבית לעיירה. הצעירים יידו אבנים לעבר הכוחות, שירו כדורי מתכת מצופי גומי וזרקו רימוני גז מדמיע.

לאחר כשעה, בין השעות 16:00 ל-16:30, התרחקו הנערים והצעירים לכיוון תחנת הדלק שבעיירה, שבה מוצבות מצלמות אבטחה. כרבע שעה מאוחר יותר, בזמן שכ-15 נערים וצעירים עמדו מול תחנת הדלק, התקדם אליהם במהירות כלי-רכב של מג"ב, והנערים והצעירים ברחו לשדות הסמוכים לתחנת הדלק. שוטר מג"ב ירד מכלי-הרכב, ירה כדור ספוג לעבר הנערים והצעירים והחל לרדוף אחריהם. בתיעוד וידיאו ממצלמת האבטחה של תחנת הדלק נראים הנערים והצעירים כשהם חוצים את השדה בריצה ואז אחד מהם – ד.ט. בן 17 - נופל. שוטר מג"ב מגיע אליו בריצה וחובט בו בקנה הנשק בראשו.

בעדות שמסר ב-29.3.17 לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר ד.ט. על אותם רגעים:

הרגשתי כאילו גוף קשה התנגש מאוד חזק בראש שלי. המכה הייתה כל-כך חזקה שנפלתי ארצה על הבטן. לפני שהצלחתי לקום, ראיתי את השוטר עומד מעל הראש שלי. הוא נתן לי מכה חזקה מאוד עם קנה הנשק שלו בחלק העליון של הראש שלי. הרגשתי בחילה, התחלתי לדמם ואז התעלפתי.

ס.ט., שצפה באירועים מן הצד, סיפר בעדות שמסר ב-13.3.17 לתחקירן בצלם איאד חדאד:

ראיתי ניידת של משמר הגבול רודפת אחרי הנערים, שעמדו ליד הבניין. האיש שישב ליד הנהג ירד מהר והתחיל לרדוף אחרי המפגינים, לתוך השדות. שמעתי ירי, אני לא בטוח של מה. אחד הנערים שברחו נפגע, לדעתי ממרחק של כעשרים מטרים בלבד. הנער, ד.ט., נפל ארצה בחבטה חזקה, על הפנים. השוטר הגיע אליו ומיד היכה אותו בראשו עם קנה הרובה שלו. אחר-כך הצטרפו אליו כמה שוטרים והתחילו לפזר את הנערים. הנערים נסוגו למרחק בטוח ומשם המשיכו ליידות אבנים לעבר השוטרים, שירו לעברם כדורי "גומי" ורימוני גז מדמיע. בינתיים הגיעו עוד שוטרים וחיילים ואחד השוטרים ניגש אליו ונראה כאילו הוא בודק את מצבו. אחרי כחמש דקות השוטרים ניסו להחזיק את הנער ולהוליך אותו, אבל הוא לא הצליח ללכת ונפל על הקרקע. הם הביאו אלונקה ולקחו אותו, מכוסה בחתיכת בד, לרכב של משמר הגבול, שפינה אותו מהמקום.


השדה שאליו נמלטו הצעירים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 14.3.17

בעימותים שהתפתחו לאחר פציעתו של ד.ט. ירו אנשי כוחות הביטחון כדורי מתכת מצופי גומי על שני צעירים נוספים. אחד מהם נפגע קל מאוד ברגלו ובידו, ושני נפגע בראשו.

ד.ט. הועבר לבית החולים הדסה הר הצופים ומשם לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. בבית החולים בוצעו צילומים שבהם נראו שבר בגולגולת ושבר באחת הצלעות, כן דימום בראשו, וריאה שמאלית חבולה, והוא נותח בראשו.

הוריו של ד.ט. שמעו על פציעת בנם מראש מועצת סילוואד, שהגיע לביתם לדווח להם. האב, מוחמד ט., התקשר מיד למנהלת התיאום והקישור הפלסטינית (המת"ק) וביקש היתרי כניסה לישראל עבורו ועבור אשתו, ונמסר לו כי יקבל אותם למחרת. בעדות שמסר ב-14.3.17 לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר על מה שעבר על משפחתו:

בלילה השתגעתי מרוב עצבים. דאגתי מאוד לבן שלי ובגלל שאני סובל מסוכרת, ערכי הסוכר שלי עלו לרמה גבוהה מרוב מתח. לקחתי תרופות כדי להירגע ואני, אשתי והבנים שלי נשארנו ערים כל הלילה, לא הצלחנו להירדם. ספרנו את הדקות ואת השעות, עד הבוקר, כדי שנוכל ללכת לבקר את הבן שלנו.

בשעה 14:00 אני ואשתי קיבלנו את היתרי הכניסה, שהיו בתוקף רק לשלושה ימים. על ההיתרים היה כתוב "למרות האיסור הביטחוני", והם אפשרו לנו להיכנס לישראל בכל שעות היממה. בשעה 16:00 אני ואשתי יצאנו לכיוון ירושלים. הגענו בשעה 17:30, אבל רק בשעה 18:00, שעת הביקור, נתנו לנו להיכנס.

את הבן שלנו יכולנו לראות רק מאחורי הזכוכית של חדר ההתאוששות. הוא ישן במיטה, מחובר למכשירים, הראש שלו חבוש בתחבושת לבנה, כך שראינו רק את האף. בפתח הדלת עמדו שני אנשי כוחות ביטחון. חבר שלי, שיודע עברית, שאל את האחות מה מצבו של בני, היא ענתה לו בעברית והוא תרגם. הוא אמר שהבן שלי סובל משבר בגולגולת ושכרתו לו חלק מעצם הגולגולת, שתשוחזר בעוד שלושה חודשים. היא הוסיפה שהוא מורדם כעת ואי אפשר לדבר אתו, וניסתה להרגיע אותנו ואמרה שמצבו יציב.

ניסינו להיכנס לחדר כדי לראות את הבן שלנו מקרוב, כי המראה שלו מאחורי הזכוכית שבר לנו את הלב ורק העציב אותנו עוד יותר. אבל איש כוחות הביטחון לא נתן לנו להיכנס. כששאלנו למה, הוא אמר שהבן שלי עצור, אבל לא הסביר למה. המשכנו להסתכל על הילד שלנו מאחורי הזכוכית, כשאמא שלו בוכה ואני מנסה להרגיע אותה. כעבור שעה עזבנו, כי לא היה טעם להישאר – הרי אי אפשר להיכנס אליו, לגעת בו או לדבר אתו, והוא ישן. מהגוף שלו, שמחובר לכל המכשירים אי אפשר היה לראות כלום.

למחרת חזרנו לבקר אותו, וגם ביום השלישי. יכולנו לראות אותו רק בשעות הביקור של בית החולים. בכל פעם שראינו אותו מחוץ לחדר דרך הזכוכית הוא היה באותו מצב, ועדיין מורדם.

בתום שלושת הימים סירב המת"ק לחדש את היתרי הכניסה של הוריו של ד.ט., לטענתם בשל "מניעה ביטחונית", ולאחר מכן חידש את היתר הכניסה רק לאמו. אביו לא הורשה לבקרו שוב במהלך שאר תקופת אשפוזו בהדסה.

ד.ט. התעורר לאחר חמישה ימים. לאחר שחרורו מבית החולים הוא סיפר לתחקירן בצלם איאד חדאד על תקופת אשפוזו:

כשהתעוררתי ביום החמישי ראיתי שיש עליי שמירה והבנתי שאני עצור. אחרי שהמצב שלי התחיל להתייצב ולהשתפר, העבירו אותי מחדר ההתאוששות למחלקה. אני לא יודע איך קוראים לה. הם כבלו אותי עם אזיקי מתכת בידיים וברגליים למיטה שישנתי בה.

אני לא זוכר שמישהו מהמשפחה שלי ביקר אצלי עד שהועברתי למחלקה. ב-19.3.17 ביקר אצלי דוד שלי. הבנתי שבימים הראשונים אבא ואמא שלי קיבלו היתר, אבל הם לא ביקרו אותי בחדר, אלא רק מאחורי הזכוכית. אחר כך כבר לא הרשו לשניהם להגיע. הבנתי מאמא שלי שלא נתנו לאבא שלי היתר בגלל "סיבות ביטחוניות", ושאמא והדוד שלי קיבלו אחר כך היתרים, אבל שאנשי כוחות הביטחון מנעו מהם להיכנס אליי.

ב-22.3.17 הועבר ד.ט. באמבולנס לבית חולים "אל-איסתישארי" ברמאללה, שם הוסרו התפרים מראשו, ושלושה ימים אחר כך שוחרר לביתו.


ד.ט. לאחר ששוחרר לביתו, מצביע על החבלות שהותיר האיזוק בבית החולים הדסה על רגלו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 29.3.17

התנהלות כוחות הביטחון בפרשה זו חמורה במיוחד. שוטר מג"ב ירה כדור ספוג לעברו של ד.ט., נער בן 17, שברח ממנו ולא סיכן איש, ואז, בעת ששכב פצוע וחסר אונים על הקרקע, הכה אותו בראשו באמצעות קנה הנשק שלו. כתוצאה מכך נגרם לד.ט. שבר בגולגלתו והוא איבד את ההכרה. רק לאחר כ-15 דקות פינו אותו אנשי כוחות הביטחון לבית החולים, שם אושפז ונותח בראשו. בבית החולים הוא הוחזק כעציר מסוכן, תחת שמירה בלתי פוסקת של שני אנשי כוחות הביטחון, שמנעו מהוריו לגשת אליו. ההורים קיבלו היתרי כניסה לישראל רק בימים הראשונים, ואחר כך נאסר על אביו לבקרו. כל אותה עת נמנעה מההורים, ולאחר מכן מהאם, הכניסה לחדרו של בנם, והם נאלצו לראות אותו מבעד לזכוכית. ד.ט., נער בן 17, נאלץ לשהות לגמרי לבדו בבית החולים, הרחק מביתו וממשפחתו, כאשר הוא אזוק למיטה חלק מזמן האשפוז.

ככל שהכרוניקה המתוארת לעיל מזעזעת, כך היא גם כלל איננה חריגה: ירי בלתי חוקי בנער פלסטיני נמלט שלא סיכן איש והכאתו בחוזקה בראשו – פעולות שיכלו חלילה להסתיים בנכות קשה או במוות; יחס מחפיר בזמן האשפוז בבית חולים ישראלי, ובכלל זה כבילה של נער פצוע ומניעת ביקורים של קרובי משפחה; וכן העובדה שאיש לא ייתן את הדין על עוולות אלו, שמבטיחה שמקרים כגון אלו יוסיפו ויתרחשו כל עוד הכיבוש לא יסתיים.